שאלת הצבע

חוסר היגיון

חלקה השני של פרשת "תזריע", כמו גם החלק המרכזי בפרשה הבאה, מתמקד בדיני צרעת - התורה מגדירה את צורות נגעי העור, צבעיהם ושאר תנאיהם.

בין שאר הכללים המפורטים של התורה, אנו מוצאים עניין מרתק. נגע הוא מן הסתם כתם בגוון מסוים, המופיע על עור האדם. אך במקרה שהנגע השתלט על כל עור האדם, הוא דווקא ייחשב טהור ולא יהיה מצורע, ככתוב בפסוק: "וראה הכהן, והנה כיסתה הצרעת את כל בשרו וטִהַר את הנגע, כולו הפך לבן, טהור הוא"¹ - אך ברגע שעור בריא מופיע על גוף האדם, הוא הופך לטמא.

בתלמוד הירושלמי² מופיע דו-שיח בין משה לקורח: "אמר לו (קורח למשה): בהרת כגריס (מראה לבן של נגע צרעת בגודל גריס), מהו? אמר לו (משה): טמא. (ושוב שאל קורח:) פרחה בכולו? אמר לו: טהור".

נשאלת שאלה פשוטה: האם לא היה הגיוני יותר שאדם שכולו מצורע יהיה טמא? ואיך ייתכן שדווקא עור חדש שמתחיל להתגלות - יטמא אותו?

להיות באיזון

כדי להבין את העניין, הבה ונתמקד בפרט אחר בדיני צרעת המופיע בפרשתנו, "צרעת המכווה" - הכולל נגעים שפורצים מתוך כוויות או פצעים שכבר נמצאים בעור האדם.

הצבע הלבן, מייצג באופן כללי, טהרה ותום. אולם כאשר צבע זה מופיע ככתם על העור, הוא הופך לסימן של חולי וחוסר חיוניות. כאשר הגוף מאוזן, כתמים לא מופיעים על העור, אך כאשר יש חוסר בסדר ובסוגי האנרגיות השונים להם האדם זקוק, או בהרמוניה שבין הנברא לבין הסביבה המקיפה אותו - מופיעים פצעים, או פציעות על העור.

גם נגע הצרעת, הוא תוצאה של חוסר איזון או שימוש לא נכון במשאבים ובאנרגיות אותם העניק לנו הבורא ברוב טובו. במצב שכזה, חוסר איזון במינונים ובעבודת ה' מאוזנת וראויה - יגרום מיידית לנגעים לבנים, שהגם שבחיי היום-יום הינם מסמלים קדושה וחיוניות - הם יופיעו על העור בצורה מכוערת ולא ראויה.

להתחיל מחדש

זוהי הסיבה לכך ש'נגע הצרעת' הוא פעמים רבות עונש על עוון לשון הרע. הקדוש-ברוך-הוא העניק לנו את כוח הדיבור כדי שנפעל לקרב וליצור אחדות בין אנשים, אך ברגע שהשתמשנו במשאב הכֹּה יקר הזה לדיבורים בטלים³, או חלילה ללשון הרע⁴ - הפרנו את האיזון, וחשפנו את גאוותנו וישותנו העצמית ואת חוסר המחויבות שלנו למילוי מטרת השליחות האלוקית, ולכן עלינו להשקיע זמן ולחזור לאיזון רוחני טוב ונכון - לחדש את המחויבות שלנו לשליחות האלוקית ולענווה.

זהו ההסבר לתמיהה שהועלתה בקטע הראשון. כאשר מדובר בסך-הכל בחוסר איזון ובהבלחות של תחושת גאווה, העניין נפתר בתהליך מוגדר. אך כאשר הצרעת כיסתה את כל עור האדם - כשתחושת הגאווה השתלטה כליל על היהודי - אין מדובר בחוסר איזון; במקרים כאלו צריכים לצאת למסע רוחני עמוק, כדי להתחבר מחדש לשורשים, ולהכיר במציאות האלוקית.

1. ויקרא, פרק י"ג, פסוק י"ג. ↩

2. ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה א'. ↩

3. ראה 'תורה אור', הוספות לפרשת ויחי, דף ק"ב, ד'. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ח'. ועוד. ↩

4. תניא, איגרת הקודש, סוף סימן כ"ב. ↩