למעלה מהעולמות

סדר הבריאה

בפרשה הקודמת, פרשת "שמיני", למדנו את 'תורת בעלי-החיים' - על ההבחנה בין חיות טהורות וטמאות, ועל קורבנות הבאים מן החי. בפרשת השבוע, התורה עוברת לעסוק ב'תורת האדם' - במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מהטומאה. במדרש¹ מוסבר סדר זה, בכך שכשם שיצירת האדם התרחשה אחרי בריאת הבהמות, החיות והעופות במעשה בראשית, כך גם דיני האדם מופיעים לאחר דיני בעלי-החיים.

הטומאה הראשונה הנזכרת בפרשה, היא טומאת היולדת. עם לידת תינוק, האֵם נטמאת, ובתום ימי הטומאה עליה להביא קורבן לה'², כהודיה על הלידה³. בפרשה מפורטים דיני היולדת, תוך הבחנה בין לידת זכר ללידת נקבה. ובתוך הדברים בנושא זה, התורה מזכירה את מִצְוַת ברית-המילה הנערכת ביום השמיני ללידת בן.

לימוד מיוחד

מאחר שכל מילה בתורה מדויקת, ושום דבר לא נכתב סתם כך ללא משמעות, מפרשי המקרא תמהים:

לשם מה התורה מקדישה פסוק שלם כדי לחזור על מִצְוַת ברית-המילה, שכבר נאמרה באריכות בפרשת "לך לך" שבספר "בראשית"?⁴

יש מפרשים, כי הפסוק בפרשתנו בא ללמד, שאף אם היום השמיני ללידה חל בשבת, ברית-המילה נערכת בזמנה, ואינה נדחית לאחרי השבת. שכן "גדולה מילה, שדוחה את השבת החמוּרה"⁵. אפילו קדושת השבת הכֹּה נשגבה, נדחית מפני עוצמתה של מִצְוַת המילה.

מעל הטבע

מוסבר בתורת הסוד, כי בכל יום ויום מימות השבוע, מאירה בעולם ספירה אחרת מגדולתו של הבורא. ביום ראשון מאירה מידת החסד, ביום שני מידת הגבורה, וכן הלאה. הספירה הרוחנית משפיעה גם על עבודתו הרוחנית של האדם בתיקון העולם. בכל ימי השבוע, הוא מְצוּוֶה לעסוק בעניינים גשמיים, אך כאשר כוונתו היא "לשם שמים", הוא מזכך את גשמיות העולם, ומעלה אותה לשורשה המקורי העליון, כל יום לפי דרגתו.

אבל ביום השבת, מתכללות כל המידות ושָׁבוֹת למקורן הרוחני הנשגב, ואז מאירה בעולם "חוכמה עילאה" - חוכמתו של הקדוש-ברוך-הוא⁶ הנמצאת מחוץ לטווח השגתנו. בדרגות הללו - עניין התיקון לא שייך, כי הן דרגות שלא הושפעו מהצמצום הרוחני שקדם לבריאת העולם.

שורשה הרוחני של מִצְוַת המילה כה נעלה, ולכן היא "ניתנה בשמיני"⁷ - בשונה מהסִפְרָה שבע שמייצגת את הטבע, וגם את מחזוריות ימי השבוע; הסִפְרָה שמונה, מייצגת את הכוח הרוחני המזוקק ביותר - ולכן קיומה לא מהווה 'הפרה' של חוקי קדושת השבת.

1. ויקרא רבה, פרשה י"ד, פיסקא א'. ↩

2. קורבן היולדת כולל שני חלקים: 'קורבן עולה' - כבש בן שנה, ו'קורבן חטאת' - בן יונה או תור. אם מצבה הכלכלי של האישה אינו מאפשר זאת - היא מקריבה שני תורים או שני בני יונה, האחד ל'עולה' והאחד ל'חטאת' (ספר החינוך, מצווה קס"ח). ↩

3. וראה בספר החינוך, מצווה קס"ח ("משורשי המצוה"), טעם לכך שהיולדת מביאה גם 'קורבן חטאת'. ↩

4. ראה 'אור החיים' לויקרא, פרק י"ב, פסוק ג', ועוד. ↩

5. מסכת נדרים, פרק ג', משנה י"א. ↩

6. כמו שנאמר: "שבת לה'" (שמות, פרק כ', פסוק י'). ↩

7. ראה תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג, עמוד ב'. ↩