הכוח לשבור את המסגרת

דווקא 'שמיני'

פרשתנו מתחילה בפירוט הנהלים לאחר שהאישה יולדת תינוק או תינוקת. אישה שיָלדה בן זכר, נחשבת טמאה למשך שבעה ימים, וביום השמיני עורכים ברית-מילה לתינוק הרך.

על עניין המילה ביום השמיני דווקא, מספר התלמוד¹ סיפור יוצא-דופן: "בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ, וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה. וכיון שנזכר במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו. לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: 'למנצח על השמינית, מזמור לדוד'², על מילה שניתנה בשמיני". על סיפור זה נשאלת לכאורה שאלה פשוטה, דוד המלך חש צורך להודות לקדוש-ברוך-הוא על אות הברית החקוקה בגופו לעַד, אך מה הצורך להדגיש את עניין יום צִיווּיָּהּ, האם הוא לא היה שמח במקרה שהיום השביעי היה היום בו מוטלת החובה למול כל תינוק זכר, למעשה - מה מיוחד כל-כך בספרה 'שמונה'?

הצורך לתקן

כדי להסביר ולהעמיק בעניין, נביא כאן עוד סיפור מרתק המובא במדרש רבה³. יום אחד פגש פילוסופוס (חכם יווני) אחד, את רבי הושעיה, ושאל אותו כך: אם המילה חביבה לפני הבורא, והעורלה מאוסה - מדוע הוא ברא את האדם ערל? אם המטרה היא, בסופו של דבר - אדם מהול, למה הקב"ה ברא את העורלה כדי שהאדם עצמו יסיר אותה?

ענה לו רבי הושעיה, שכל מה שנברא ב'ששת ימי בראשית' צריך תיקון. העולם נברא באופן כזה, שלאדם תהיה אפשרות להשלים אותו ולהביאו למדרגה נעלית יותר ממדרגתו הראשונית; על-ידי תיקון ועשיית טוב בעולם, נעשים כמו שותפים לקדוש-ברוך-הוא במעשה הבריאה.

אנרגיה למשימה

זהו אכן העניין. קודם לבריאת העולם, המהות הרוחנית הייתה במצב של שלימות אולטימטיבית - תקופה זו מכונה בתורת הנסתר: "קודם הצמצום". מרגע בריאת העולם, 'נצרך' הבורא כביכול לצמצם⁴ את אורו, כדי ליצור מציאות שלא תיראה קדושה לעיני הנבראים, מציאות שהיא 'חיצונית' לגביו.

תפקידנו - צאצאיו של היהודי הראשון, אברהם אבינו - בעולם, הוא לפעול כדי לתקנו, כלומר להביאו למצב שקדם לבריאת העולם, ואפילו יותר מזה, ליצור עילוי ותיקון חדש בכל העולמות, כזה שלא היה מעולם.

הכוח הרוחני לבצע משימה מורכבת שכזו, ניתן לנו מאת בורא העולם דווקא במִצְוַת מילה, שניתנה ביום השמיני דווקא - שמסמל את שבירת המסגרות של הטבע ומחזוריות ימי השבוע; דווקא על-ידי כוח נשגב שכזה, נוכל להביא לתיקון ועילוי של כל העולמות.

1. תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג, עמוד ב'. ↩

2. תהילים, פרק ו', פסוק א'. ↩

3. בראשית רבה, פרשה י"א, פיסקא ו'. ↩

4. ראה 'מגיד דבריו ליעקב' (להרב המגיד ממעזריטש), ליקוטי אמרים, סימן צ"ט (במהדורת קה"ת - דף כ"א, עמודים א'-ב'), ועוד. בעניין הצמצום, ראה בספר התניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ז'. וראה גם בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"ט. ↩