לעמוד מלכת

יסוד התבנית

שלד המשכן היה עשוי מארבעים ושמונה עמודים - קרשי עץ-שיטים ארוכים. כל אחד מהעמודים, התנוסס לגובה עשר אמות, והיה רחב כאמה וחצי. על המבנה ומסביבו, הונחו יריעות בדים ועורות שונים, שהתחברו באמצעות חמישים קרסי זהב.

התורה מוצאת לנכון לציין, כי עצי השיטים היו "עומדים". ויש לעיין: האם הכוונה לתאר את העובדה שהקרשים שימשו כעמודים והתנשאו לגובה, או שמא המילה "עומדים" באה להעיד על מקורות ומצב העצים עצמם?¹

ואכן רבים מפרשני המקרא, עמדו על שיוכה של המילה "עומדים" בהקשר זה, כדלהלן.

ארזי האמונה

בתלמוד² מופיעה מחלוקת אמוראים בעניין, ולפי אחת הדעות, המילה "עומדים" נדרשת כך: "שמא תאמר, 'אבד סברן - ובטל סיכויין'? (כלומר, גניזת הקרשים בהמשך, רומזת שהם זמניים ועתידים להתבטל) - תלמוד לומר: 'עֹמְדִים', שעומדין לעולם ולעולמים".

במדרשים³ מבואר, כי מקור הקרשים היה ייחודי. שכן את עצי השיטים נטע יעקב אבינו ברוח-קודשו בשעה שירד למצרים, בטרם החל השעבוד, ויעקב ציווה לבניו כי כאשר יעלו ממצרים, ייטלו עִמם את העצים.

אם כן, עצי השיטים סימלו את האמונה שפיעמה בקרב בני ישראל בשנות הגלות הקשה. הם האמינו וידעו בוודאות גמורה, כי על-אף הקשיים - הם יצלחו את שנות העבדות, ויתגבשו לעם אחד, שיעבוֹד את הקדוש-ברוך-הוא וישוב למולדתו.

יתרון היראה

בחסידות מוסבר, כי נצחיותם של עצי השיטים העומדים, מלמדת מסר נוסף, הרלוונטי לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל, בכל זמן ובכל מקום, בעבודת ה' הפרטית שלו: עמידה מסמלת יראה. עצירה והתאפקות הן המפתח להתמודדות עם כל רצון זר ושלילי או מחשבה זרה. כאשר אנו עוצרים לרגע, ונוקטים בתודעה קרה ושקולה, אנו מנצחים את ההתמודדות הרגעית, ובוחרים להעדיף חיי-נצח על פני פיתוי רגעי.

אנחנו שואפים להתקדם בחיי התורה והמצוות, ללכת "מחיל אל חיל"⁴, ולהעפיל מדַרְגָה אחת לגבוהה ממנה. בכך אנו מתמקדים, בעבודה הפנימית שלנו, במאמץ לעורר את הלהט והתשוקה לעולמות הקדושה. ועם זאת, לצד אהבת ה', צריך לזכור כי גם ליראה ועמידה בכל התוקף על העקרונות המוסריים והתורניים שלנו - יש מקום מאוד מרכזי⁵.

1. ראה רש"י, 'דעת זקנים מבעלי התוספות', ועוד ממפרשי התורה. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד א'. ↩

3. מדרש תנחומא, פרשת תרומה, סימן ט'.וראה רש"י לשמות, פרק כ"ה, פסוק ה', ולפרק כ"ו, פסוק ט"ו. כלי יקר לשמות, פרק כ"ו, פסוק ט"ו. ↩

4. תהילים, פרק פ"ד, פסוק ח'. ↩

5. על-פי ליקוטי תורה, פרשת נשא, דף כ', ג'. ↩