להפוך את השטות לשיטים

עצים מסוג אחר

בני ישראל עסקו בהקמת המשכן כפי שנצטוו. תחת עיניהם הבוחנות של בצלאל בן אורי, ואהליאב בן אחיסמך, האמנים שהופקדו על המלאכה המורכבת. הם נטלו עצי שיטים גבוהים¹, וציפו אותם בזהב, חיברו אותם באמצעות מוטות ארוכים, וקבעו אותם באדנים - כך הלכה ונרקמה התשתית המבנית של משכן העדוּת.

כידוע, כל דבר בתורה מדויק, ואין בתורה מילה ואפילו אות מיותרת. תורת החסידות מרבה להתייחס למשמעות הפנימית של הפרטים האמורים בתורה, לגלות את התוכן העמוק הגלום בהם, וכך לחבר אותנו אל מהות הדברים.

מכאן, שגם העובדה שקרשי המשכן היו עשויים עצי שיטים, היא רבת משמעות.

שורש המילה 'שיטים', הוא גם השורש של המילה 'שטות'. בתלמוד לימדו אותנו חכמינו, כי "אין אדם עובר עבירה אלא-אם-כן נכנסה בו רוח שטות"².

ביחס לפנימיות הדברים, יש לשאול:

אם התורה רומזת על הקשר שבין עבירה לשטות, מדוע נבנה המשכן מעצי שיטים, הרומזים לרוח השטות השלילית כל-כך?

"שטות של קדושה"

כלל הוא, כי אל מול כל דבר רע ושלילי שקיים בעולם, ישנה מקבילה טובה וחיובית, ובמילותיו של קהלת - "זה לעומת זה עשה האלוקים"³. כך גם כנגד רוח השטות הגורמת השפעות שליליות, קיימת אלטרנטיבה של 'רוח שטות' טובה וחיובית.

המילה 'שטות', קשורה למילה 'סטייה' במשמעות של חריגה מדרך המלך⁴. הסטייה יכולה לנטות מהנהגה שקולה למצב של "מתחת לטעם ודעת", ויכולה לנסוק מתחום החשיבה הקבועה והמצומצמת אל על, אל "למעלה מטעם ודעת". כשם ש'רוח שטות' יכולה להתבטא בהתנהגות חסרת רסן ובלתי הגיונית מנקודת השקפה נורמטיבית, כך היא יכולה למצות את עצמה בהתמסרות מוחלטת לצד הקדושה, גם כאשר אין מקום לכך מבחינת השיקולים הרציונליים הרגילים⁵.

לשבור את המחיצות

לכן המשכן נבנה מ"עצי שיטים". המשכן מסמל את זיכוך ובירור הדרגות התחתונות ביותר בגשמיות העולם, על-ידי שימוש בהן למטרות הקדושה. ומן הראוי שגם העבודות המתבצעות⁶ בו, מהדלקת הנרות שבמנורה, דרך הקטרת הקטורת והקרבת הקרבנות, ועד לחומרים ממנו המשכן עשוי, יסמלו זאת.

משמעות הדברים ברורה - על ידי הנהגה בצד הקדושה באופן של שבירת המחיצות הרגילות, ותנועה של 'רוח שטות' בכיוון החיובי - לימוד תורה בהוספה מיוחדת, נתינת צדקה במידה לא רגילה וכדומה - מביאים גאולה לעולם, ומהפכים גם את הרמות הנמוכות ביותר של 'רוח השטות' השלילית⁷.

1. לפי פירוש הרשב"ם (לתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף פ', עמוד ב'), עץ השיטה המוזכר כאן הוא האורן. ויש סוברים שזהו הברוש, וישנן דיעות נוספות. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ג', עמוד א'. ↩

3. קהלת, פרק ז', פסוק י"ד. ↩

4. ראה גם קונטרס 'ומעיין' (לאדמו"ר הרש"ב), מאמר א'. פרק א'. ↩

5. ליקוטי שיחות, כרך א', עמודים 169-166. ↩

6. 'תורה אור', פרשת וישב, דף כ"ט, א'. ↩

7. ראה גם מאמר 'באתי לגני' תש"י (לאדמו"ר הריי"צ), סעיף ג' (ספר המאמרים תש"י, עמ' 114). שם, סעיף ה' (עמ' 118-117). ↩