ללמוד תורה כמו משה

הדעת שב"ונועדתי"

הקדוש-ברוך-הוא הודיע למשה רבינו, כי הוא יתגלה אליו בצורה ישירה ויאמר לו את המסרים שעליו לומר לבני ישראל - במקום המיוחד, מבין שני הכרובים שעל הכפורת באוהל מועד. כך מפרשים את הכתוב פרשני המקרא, וכך מפרש גם הרמב"ם בפירוש המשניות¹ - "הדיבור ביום, והוא עומד בין שני הכרובים כפי שהבטיחוֹ ה'".

יש מפרשים המתייחסים למילה הפחות מצויה, "ונועדתי", מקבילים אותה אל השימוש החוזר בה בפרשת "תְּצַוֶּה"², ואומרים כי המונח "נועד" רומז למקום קבוע ומיועד לדבר מסוים.

לפי התפיסה התורנית בכלל, והחסידית בפרט - כל מילה בתורה מדויקת בתכלית, וכוללת רבדים שונים. ועל-פי פנימיות הדברים, המילה "דעת" שאותה מכילה בתוכה המילה "נועדתי", משקפת את תוכנה וגם טומנת בחובה מסר לכל אחד ואחת מאיתנו.

סתירה מובנית

משה רבינו, ראש וראשון לנביאי ישראל, המנהיג שהוציא את אסופת העבדים ממצרים, וכונן אותם להיות "עם סגולה", מזוהה יותר מכל אדם אחר, עם התורה הקדושה, שאף קרויה על שמו - "תורת משה"³.

בד בבד, משה הוא גם סמל ומופת לענווה האולטימטיבית, כמו שנאמר⁴: "והאיש משה עָנָיו מאֹד מכל האדם אשר על פני האדמה". האישיות המופלאה של משה, אוצרת בתוכה, לכאורה, קונפליקט: כיצד האדם שמקושר כל-כך עם התורה, שלימודה מצריך יכולת אינטלקטואלית המבליטה את הכישרונות הייחודיים לאדם, הוא גם המייצג של ההצטנעות ושפלות הרוח?

החיבור שגורם ביטול

הפרדוקס הזה, יכול לפגוש כל אחד ואחת מאיתנו בצמתים שונים בחיים, ואנו עשויים לשאול את עצמנו, כיצד ייתכן שלימוד התורה לא יביא לידי תחושת גאווה כזו או אחרת?

התשובה לכך ברורה. אם נלמד תורה כמו משה רבינו, והרי בכל יהודי שוכן ניצוץ מנשמתו של משה⁵ - זה לא יקרה לנו.

וזו המשמעות של ה'דעת' שבתוך ה"ונועדתי". בחינת ה'דעת' היא ההתקשרות וההתחברות. כאשר אדם מפעיל את כוח השכל, השלב הראשון הוא כוח החידוש והיצירה הרעיונית (החוכמה). השלב הבא, הוא פיתוח הרעיון והרחבתו (הבינה). והשלב השלישי, הוא התקשרות והתחברות עם הרעיון עד לרובד הרגשי - זוהי ה'דעת'⁶.

כאשר יהודי לומד תורה עם התקשרות של ה'דעת', הוא ירגיש את המהות הרוחנית הפנימית שבתוך התכנים השכליים. או-אז הוא יגלה כי "מְלֹא כל הארץ כבודו"⁷ של הקדוש-ברוך-הוא. וכך הדבר לא יגרום לו תחושת ישות עצמית, אלא דווקא יחזק את מידת הענווה הפנימית שלו.

1. מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק "חֵלק", היסוד השביעי. ↩

2. שמות, פרק כ"ט, פסוק מ"ג. ↩

3. מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ב. ועוד. ↩

4. במדבר, פרק י"ב, פסוק ג'. ↩

5. תניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"ב. ↩

6. ראה תניא, ליקוטי אמרים, פרק ג'. ↩

7. ישעיהו, פרק ו', פסוק ג'. ↩