קשר בל יינתק

כרובים למעלה ולמטה

בפרשתנו, פרשת תרומה, מופיעים הציוויים על עשיית המשכן וכליו. הכלי הראשון הוא הארון - בו הונחו לוחות הברית, שעליהם חקוקים עשרת הדיברות. שני כרובי זהב, מוקמו על מכסה ארון הברית, הלא היא הכפורת. היו אלה דמויות עשויות מקשה אחת זהב, בעלות פני תינוק או נער צעיר¹ ולצידיהן כנפיים. הכרובים היו מחוברים אל קצה הכפורת, המכסה את הארון, וכנפיהם פרושׂות האחד אל עבר חבירו.

את המונח "כרובים" שלא בהקשר לכרובי ארון-הברית, אנחנו פוגשים בנבואה המוכרת של יחזקאל בן בוזי הנביא. יחזקאל מתאר כי ראה המרכבה העליונה במראה ארבעה כרובים בעלי ארבעה פרצופים שונים - פני אדם, פני אריה, פני נשר² ופני שור³.

כמו אהבת תינוק

ה"כרובים" מייצגים את החיבה שרוחש הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל. בתלמוד⁴ ישנו דיון על סתירה בין שתי מובאות. מהאחת מובן שהכרובים היו מוצבים כשפניהם האחד כלפי השני, בעוד האחרת טוענת שהיו גב אל גב (כשפניהם כלפי פְנים בית המקדש). וההכרעה היא: "כאן - פנים אל פנים - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. כאן - גב אל גב - בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום", ומפרש רש"י: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - הכרובים הופכים פניהם זה לזה, בדוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה, סימן שהקב"ה אוהב את ישראל, ומִתחילה כך נעשו פנים אל פנים, כדי שתשרה שכינה בישראל, וישראל יעשו רצונו של מקום, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, הופכים הכרובים פניהם גב אל גב על ידי נס.

יתֵרה מכך, פניהם הנעריות של הכרובים, מסמלות את היחס המיוחד המתקיים בין עם-ישראל לבורא, כאלגוריה לקשר שבין הורה וילדו. שום משבר או קושי במערכת היחסים, אינו יכול להעיב על הקשר שהוא בלתי ניתן לניתוק, כמו שנאמר: "כי נער ישראל ואוהבהו"⁵.

עלינו לזכור, כי גם אם כשלנו ו"קלקלנו" את מערכת היחסים השוררת בין כל אחד ואחת מאיתנו לבין הבורא - עדיין האהבה בין בני ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא נעוצה בדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר.

מזון לנפש

מיקומם של הכרובים מעל הכפורת ולוחות-הברית ששוכנים תחתיה, מסמן לנו את הדרך להתחבר אל הקדוש-ברוך-הוא ו"לעשות רצונו" - להשקיע את חיינו בלימוד התורה ובקיום המצוות⁶.

אם נזין את נשמתנו במזון הייחודי שהיא צורכת - לימוד התורה וקיום המצוות, נאפשר לה להתחבר אל שורשה, ובכך נמלא את ייעודנו בעולם - הכשרתו לשמש כדירה לקדוש-ברוך-הוא, ייעוד שיושלם בביאת משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו.

1. רש"י, האבן-עזרא, ועוד (ראה כל הדעות ב'תורה שלמה', כרך כ"ב, מילואים, עמ' 17, סימן ו'). ↩

2. יחזקאל, פרק י', פסוק י"ד. ↩

3. ראה יחזקאל, פרק א', פסוק י' (וראה רש"י ורד"ק ליחזקאל, פרק י', פסוק י"ד). ↩

4. תלמוד בבלי, מסכת בבא-בתרא, דף צ"ט, עמוד א'. ↩

5. הושע, פרק י"א, פסוק א'. ↩

6. ליקוטי שיחות, חלק כ"ו, עמוד 181. ↩