כפתור ופרח

תוכן בסמנטיקה

פרשת "תרומה" מגוללת את הציוויים האלוקיים באשר לבניית המשכן, ופותחת את רצף הפרשיות שיעסקו גם בתיאור ביצוע ההוראות - בניית בית לקדוש-ברוך-הוא על-ידי בני ישראל. במהלך הנדודים והשהות במדבר, העם עבד את בורא העולם במשכן, ולאחר ההגעה אל היעד, היא הארץ המובטחת, נבנה מקדש של קבע בהר-המוריה.

העם התגייס בחדווה למשימה. מתרומות חומרי גלם, ועד כישרונות הנדסיים ואומנותיים, קטן כגדול נרתמו ותרמו. משמן זית ועד תכשיטים, מיהלומים ועד עורות בעלי-חיים. בפרשה מופיע גם תיאור מפורט של כלי הקודש ששכנו בהיכל - ארון-הברית והמזבח, שולחן לחם-הפנים, ומנורת הזהב.

הציוויים לא באו בפקודות יבשות, אלא הקדוש-ברוך-הוא הִדגים למשה¹ את המאפיינים הייחודיים והמידות של פרטי המבנה והפריטים. וכך, עשרה פסוקים מוקדשים לפירוט מדוקדק של צורת המנורה בת שבעת הקנים, המעוטרת בכפתורים, גביעים ופרחים.

ונשאלת השאלה:

מדוע באמת הדיוק בפרטים ובכל סממן הוא כה חשוב?

נתינה וקבלה

כדי לענות על כך, נקדים את דברי שלמה המלך, החכם מכל האדם², בספר משלי: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך"³. חז"ל⁴ מזהים את "מוסר אביך" כתורה שבכתב, ואת "תורת אמך" כתורה שבעל-פה.

במושגי תורת הסוד, האב מסמל את ההשפעה והנתינה, ואילו האם רומזת לפיתוח והרחבת הרעיון השופע מהזכר, כשם שהעוּבר מתפתח לפרטיו ברחם אימו. אותה מערכת יחסים שוררת, כביכול, בין התורה-שבכתב לפיתוחה והרחבתה לפרטים בתורה שבעל-פה⁵.

שלימות החיבור

הדימוי הזה, חוזר ונשנה גם במנורה. כל פרט שבה, מייצג עומק רב שמכיל גם מסר אלינו. ששת הקנים הבוקעים מן הקנה האמצעי, מבטאים את 'ששת סדרי משנה', שהם אדני התורה שבעל-פה היונקים מהתורה שבכתב. גם רמז לקשר בין התורה ומנורת הזהב, קיים בפסוק נוסף בספר משלי⁶ - "כי נר מצוה ותורה אור".

בחסידות מוסבר, כי מערכת היחסים בין המשפיע (האב) והמקבל (האם) מנוהלת בעיקר על-ידי המושפע, המקבל. ובענייננו, התורה שבעל-פה משמשת מעין "כפתור" שמהותו חיבור שני חלקים בבגד, והפיכתם ללבוש אחד שלם ומלא. על-אף ששורש התורה שבכתב בעולמות הרוחניים, גבוה משורש התורה שבעל-פה - דווקא היא, זו שבעל-פה, יוצרת את השלימות של חיבור העליונים אל הגשמיות, כאן בעולם הזה.

1. שמות, פרק כ"ה, פסוק ט'. ↩

2. מלכים-א', פרק ה', פסוק י"א. ↩

3. משלי, פרק א', פסוק ח'. ↩

4. ראה מדרש משלי, פרשה א', ח', וראה גם זוהר, חלק ב', דף רע"ו, עמוד ב', ובהערה הבאה. ↩

5. תניא, איגרת הקודש, סימן כ"ד (דף קנ"א, עמוד א'). ↩

6. פרק ו', פסוק כ"ג. ↩