ערכם של בני אדם

למה הערך נקבע לפי הגיל?

בפרשתנו מדובר על אדם שנמצא בצרה ומצפה לישועת ה’, או מישהו שמבקש להודות לקדוש-ברוך-הוא על חסד שעשה עימו, ונודר לתת למקדש סכום כסף כשוויו של איש פלוני.

התורה מחלקת בין ערכו הכספי של איש, לערכה הכספי של אשה, וכן בין ערכם של בני-אדם בגילאים שונים.

ונשאלת השאלה:

הרי ישנם אנשים חכמים ואנשים טיפשים, חזקים וחלשים, ולמה נקבע הערך הכספי רק לפי הקריטריון של איש או אשה, והגיל? מדוע לא מסרה התורה את קביעת הערך הכספי של האדם, ביד כהן או שמאי שיעריכו כמה שוויו של האדם שעל ערכו נדַר הנודר את הנדר?

בהמשך העניין נאמר - "וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ, וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן, עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן”¹. כלומר, אם אין ידו של הנודר משגת לתת את הסכום שנדר, הכהן מבצע הערכה של הסכום שהנודר מסוגל לתת.

ויש לתמוה:

הרי הנודר כבר התחייב לתת סכום מסוים, ואם כן, כיצד אפשר לבטל או לשנות את סכום נדרו?!

כל אדם הוא עולם ומלואו

ההסבר הוא, שבני אדם אינם חפצים, בהמות או סחורות שעומדים למסחר, שניתן לבצע לגביהם הערכת שווי. כל אדם הוא “עולם מלא”, והניסיון להעריך את השווי והערך הכספי של האדם, יבייש אותו. יתר על כן, הערכת שוויו של אדם אחד על פני אדם אחר, יכולה לגרום לקנאה ותחרות או לביזיונות. כדי למנוע את כל זה, קבעה התורה ‘מחירון’ שווה לכל בני האדם, כך שלמעט מדדים טכניים, איש לא שווה יותר מחברו או פחות מחברו².

מצוות כדי לחיות

ולגבי השאלה עבור ההלכה בדין מי שאין ידו משגת לקיים את נדרו:

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה³: “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"⁴ - “וחי בהם, ולא שימות בהם”. מצוות התורה ניתנו כדי שנחיה חיים של קודש. תורתנו היא “תורת חיים”, ולכן במקרה של סכנת נפשות, ההלכה קובעת שיש לעבור על מצוות התורה, ובלבד שהאדם יישאר בחיים⁵.

לדוגמה, אדם שחלה או נפצע בשבת, וכדי להציל את חייו, יש לבצע טיפול רפואי שכרוך בחילול שבת, חובה לעשות את מה שנדרש מטעמי ‘פיקוח נפש’ ולהציל אותו.

כך גם לענייננו: אדם שנדַר נדֶר ואין בכוחו לשלם את מלוא הסכום, מעמידים אותו בית-דין לפני הכהן, והכהן מעריך כמה ביכולתו לשלם מבלי שהדבר יפגע בצורכי מחייתו הבסיסיים. כך יקיים האדם את נדרו כפי כוחו, אבל גם יוכל להמשיך לחיות, בהתאם לכלל הנזכר, “וחי בהם - ולא שימות בהם”.

יהי רצון, שנזכה לחיות ‘חיים של קודש’.

1. ויקרא, פרק כ”ז, פסוק ח’. ↩

2. ראה עוד בדברי האברבנאל, לגבי ההבדל בין הערך הכספי של איש, לזה של אשה. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ”ה, עמוד ב’. ↩

4. ויקרא, פרק י”ח, פסוק ה’. ↩

5. למעט מקרים מיוחדים, לגביהם נקבע: “ייהרג ואל יעבור”. ↩