הברית והמעשה

למה הפתיחים שונים?

בפרשתינו בפתיחה לברכות, התורה מתחילה בחוקים - "אם בחוקותי תלכו"¹, ובהמשך מדברת על המצוות - "ואת מצווֹתי תשמרו". ואילו בקללות, התורה פותחת במצוות - "ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה"², ורק אח"כ מזכירה את החוקים - "ואם בחוקותי תמאסו"³. כמו כן, בקללות הוזכרו גם ה"משפטים", "ואם את משפָּטַי תִּגְעַל נפשכם"⁴, אך בברכות הם לא הוזכרו.

ונשאלת השאלה: מניין נובעים ההבדלים הללו, ומהי הסיבה לחלוקה בין הברכות לקללות בעניינים אלו?

הברית והיושר

להבהרת הדברים, יש לעמוד תחילה על מהות הקללות. מדוע הקדוש-ברוך-הוא יטיל על בני ישראל קללות, אם הם לא יקיימו את התורה והמצוות?

הסיבה לכך נעוצה בשני הטעמים, הטעם הראשון, הוא בגלל הברית שכרת הקדוש-ברוך-הוא עם בני ישראל במתן תורה. הקדוש-ברוך-הוא הציע לבני ישראל את התורה, הם אמרו "נעשה ונשמע"⁵, ובכך כרתו ברית עם ה' וקיבלו עליהם לקיים את כל התורה ולא להפר ברית זו.

והטעם השני הוא בגלל התורה והמצוות מצד עצמן; משום שהתורה והמצוות הם החוקים הישרים⁶ שראוי לאדם לנהוג בהם ולקיים אותם.

ולכן, תחילה נאמר: "ואם לא תשמעו לי" - אם בני ישראל לא יקיימו את מה שקיבלו על עצמם ואמרו "ונשמע". "ולא תעשו" - אם בני ישראל יפֵרו את הברית ולא יקיימו את מה שאמרו במתן-תורה "נעשה". ורק לאחר מכן מדובר על הטעם השני - ההליכה בחוקותיו של הקדוש-ברוך-הוא.

וכשהתורה מתייחסת לטעם השני, הפתיחה היא בחוקים, מצוות שטעמן נעלם מבני אדם ואינם מובנים בשכל והיגיון, ואנשים עלולים להתקשות לקיים אותן - "ואם בחוקותי תמאסו". ולא מדובר רק בחוקים, אלא גם את המשפטים, המצוות שיש להן טעם הגיוני המובן בשכל האנושי, הם עלולים שלא לשמור, כי אמנם יש למשפטים טעם שמחייב לקיימם, אך מאחר שמדובר במצוות ה', בני אדם מסוגלים לשמוע ליצרם הרע, ולהימנע מקיומם - "ואם את משפָּטַי תִּגְעַל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצווֹתי"⁷. ובחטא זה יש שני דברים: האחד - "לבלתי עשות את כל מצוותי" - אי-קיום המצוות בגלל שהן מצוות ה', והשני - "לְהַפְרְכֶם את בריתי"⁸ - הפרת הברית שה' כרַת עם בני ישראל בסיני (וכאן התורה מקדימה את הטעם הראשון - עניין החוקים, לטעם השני - הברית בסיני).

החוקים תחילה

נמצא, שבפסוקי הפתיחה של הקללות, התורה רומזת לשתי הסיבות האמורות של הקללות, ולחובתו של היהודי לקיים את המצוות.

ומכאן נובע גם ההבדל בין נוסח הפתיחה של הברכות, לזה של הקללות: למעשה, בשני המקומות הפתיחה היא בחוקים, מכיוון שגם בקללות, כשמדובר על המצוות מצד עצמן, הפתיחה היא בחוקים, אלא שבקללות יש עניין נוסף שקשור עם הברית של בני ישראל במתן-תורה.

יהי רצון שנזכה לראות את כל הברכות בפרשה מתקיימות בנו במלואן.

1. ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ג'. ↩

2. ויקרא, פרק כ"ו, פסוק י"ד. ↩

3. ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ט"ו. ↩

4. שם. ↩

5. שמות, פרק כ"ד, פסוק ז'. ↩

6. ראה דברים, פרק ד', פסוק ח': "ומי גוי גדול, אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת, אשר אנֹכי נותן לפניכם היום". ↩

7. פרק כ"ו, פסוק ט"ו. ↩

8. שם. ↩