כולנו 'בינונים'

למי נועד יום הכיפורים?

בעניין הדין והמשפט בראש-השנה וביום הכיפורים, דרשו חכמינו זיכרונם לברכה: “שלושה ספרים נפתחין בראש-השנה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין, נכתבין ונחתמין לאלתר [מיד] לחיים. רשעים גמורין, נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים, תלויין ועומדין מראש-השנה ועד יום הכיפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה”¹. ופירש רש”י, כי ‘רשעים גמורים’ הם אלו שעוונותיהם מרובים מזכויותיהם. ‘צדיקים גמורים’ הם אלו שזכויותיהם מרובות מעוונותיהם, ו’בינוניים’ - מחצה על מחצה, כלומר, אלו שזכויותיהם ועוונותיהם שווים.

לפי פירוש רש”י, יש להניח כי כמעט כל בני האדם נמנים או על ‘הצדיקים הגמורים’ או על ה’רשעים’, ואילו ה’בינוניים’ הם רק מיעוט קטן מתוך כלל בני ישראל.

ונשאלת השאלה: האם התורה תיקנה יום צום ועינוי, שהוא יום דין ויום סליחה וכפרה, רק לצורך אותם ‘בינוניים’ מעטים, ואילו רוב בני ישראל צמים ומתפללים לחינם, מאחר שגורלם כבר נקבע בראש-השנה?

דין על השנה הקרובה

הרמב”ן² מפרש את דברי התלמוד, בצורה שונה מרש”י. בראש-השנה נידונים אך ורק על מה שעתיד לבוא על האדם בעולם הזה. ואכן כך משמע מנוסח התפילה שתיקנו חכמים לראש-השנה: “זה היום תחילת מעשיך, זכרון ליום ראשון. כי חוק לישראל הוא, משפט לא-לוהי יעקב. ועל מדינות בו ייאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע. ובריות בו ייפקדו, להזכירם לחיים ולמוות".

‘צדיקים גמורים’ אינם אלו שזכויותיהם מרובות על עוונותיהם, אלא אלו שיצאו ‘צדיקים’ וזכאים בדין, והקדוש-ברוך-הוא פסק את דינם שיוסיפו לחיות בשנה הקרובה בטוב ובנחת, ואין זה אומר בהכרח, שזכויותיהם מרובות. ייתכן שעוונותיהם מרובים, והקדוש-ברוך-הוא מאריך את ימיהם כדי להיפרע מהם בעולם הבא. וכן להיפך. נמצא, שדינו של אדם בעולם-הזה שעליו נידונים בראש-השנה, הוא רק מה עתיד לבוא עליו במהלך השנה.

ימים רלוונטיים לכולם

לעניין המחלוקת בין רש”י לרמב”ן, נראה שהצדק עם רש”י, שהדין שנידונים בראש-השנה הוא הן על השכר בעולם-הזה, והן על השכר בעולם-הבא.

ואולם לעניין המהות והמשמעות של ההגדרות ‘רשעים גמורים’, ‘צדיקים גמורים’ ו’בינונים’, יש לפרש אחרת:

יום הכיפורים לא נועד ל’צדיקים גמורים’ שלא חטאו מעולם, או ל’רשעים גמורים’ שאין להם שום צד זכות, אלא דווקא לאלה שעליהם נאמר: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ”³. אלו שמצד אחד, יש להם חטאים שזקוקים לכפרה, ומצד שני - הם עומדים “לפני ה’” ולא מרדו בו מכל-וכל. אלה הם ה’בינונים’ עליהם מדובר בתלמוד. וכבר אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם, בספר קהלת⁴: “אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”. לצערנו, נראה שאיש לא יכול להעיד על עצמו שלא חטא מעולם.

מצד שני, כולנו עומדים לפני ה’, וחפצים שיטהר אותנו מחטאינו, ויסייע בידינו לשוב לפניו בתשובה שלימה. לכן, עשרת הימים שבין ראש-השנה ליום הכיפורים, רלוונטיים עבור כל אחד מאיתנו, להתאמץ בכל כוחו, לשוב בתשובה ולזכות שימחלו עוונותיו - ולהיכתב לחיים בספרם של ‘צדיקים גמורים’.

1. תלמוד בבלי, מסכת ראש-השנה, דף ט”ז, עמוד ב’. ↩

2. ב’שער הגמול’ בתחילתו. ↩

3. שמות, פרק ט”ז, פסוק ל’. ↩

4. פרק ז’, פסוק כ’. ↩