כהונה גדולה – קדושה ברמה אחרת
"וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱ-לֹהָיו, כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱ-לֹהָיו עָלָיו, אֲנִי ה'"
ויקרא, פרק כ”א, פסוק י”ב
מה ייחודו של הכהן הגדול?
בפרשתנו העוסקת בקדושת הכוהנים, נימנו חמש אזהרות נוספות מיוחדות לכהן הגדול, מלבד האזהרות שנצטוו בהן שאר הכוהנים. בין אלה הוא האיסור של הכהן הגדול להיטמא לכל מת, אפילו אם הוא משבעת הקרובים אליו ביותר1, וכן הציווי לשאת רק אשה בתולה, בשונה משאר הכוהנים - להם מותר לשאת גם אלמנה.
מדוע נשתנו דיניו של הכהן הגדול משאר הכוהנים? מה ייחודו, שלכן הוא אסור להיטמא אפילו לקרוביו, ואסור לו לשאת אשה אלמנה?
איסורי ‘כהן הדיוט’
להבהרת הדברים, נקדים כי גם ל’כהן הדיוט’, כהן רגיל שאינו כהן גדול, נאסר להיטמא למתים ולשאת נשים מסוימות. ‘כהן הדיוט’ אמנם חייב להיטמא לאחד משבעת הקרובים או ל’מת מצוה’2 וכן מותר לו לשאת אלמנה, אבל גם לו אסור להיטמא לשאר המתים שאינם קרוביו, וכן נאסר עליו לשאת אשה זונה, חללה או גרושה.
הסיבות לאיסורים הללו הן, כיון שראוי לצמצם ככל הניתן את המפגש של הכהן המשמש בקודש, עם ‘טומאת מת’ שמסמלת קשר לחומר3. אלא שבמקרים בהם האחריות על קבורת המת מוטלת על כתפי הכהן, עליו להתעסק בקבורתו. מסיבה זו, אסור לכהן לשאת אשה גרושה, שמן הסתם גורשה לאחר שנמצאה בה “עֶרְוַת דָבָר”4. וקל וחומר שאין זה ראוי שהוא יישא זונה או חללה.
עיסוקים וקשרים מצומצמים
הכהן הגדול חי ברמה אחרת, גבוהה יותר. הכהן הגדול צריך למעט ככל האפשר בעיסוקים שאינם קשורים לעבודתו במקדש, ולכן נאמר בו - “וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱ-לֹהָיו, כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱ-לֹהָיו עָלָיו, אֲנִי ה'".
כידוע לכל, העולם הזה הוא זמני וחולף, ורק בה’ תשועת עולמים. אמנם כאשר מת לנו קרוב משפחה (משבעת הקרובים: אב, אם, אח, אחות, בן או בת זוג, בן, בת), חס וחלילה, אנו קורעים את בגדינו ומתאבלים, בהתאם לרמה הרוחנית שלנו, והעולם שבו אנו חיים.
אך כשמדובר בכהן הגדול, הפסוק במילים “אני ה’” - בא לרמז לנו שהכהן חי ברמה אחרת לחלוטין מהרמה שאנו חיים בה. הכהן הגדול חי בידיעה שהדאגה לכבודם של קרוביו - אם חס וחלילה מתו - מוטלת על אחרים. ואילו כבודו של הקדוש-ברוך-הוא החי וקיים לעולם, ניצב לפניו תמיד, ועל הכהן הגדול מוטלת אחריות מתמדת לדאוג לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה.
גם האיסור לשאת אלמנה, נובע מהטעם שהכהן צריך למעט ככל האפשר ביציאה מהקודש. אשה שכבר הייתה נשואה לאדם אחר, ייתכן שהתרגלה ליחס רציף וקרוב מבעלה הקודם, וכעת גם בעלה החדש צריך לדאוג לה בדיוק כפי שהתרגלה אצל בעלה הקודם. הכהן הגדול חייב לשאת דווקא בתולה שלא נישאה לפני-כן לאיש, ולשמור על רמה מצומצמת של קשר איתה, בהתאם למתחייב מתפקידו.
האברבנאל