מהותו של יום: זכרון תרועה

מדוע חוגגים את ראש-השנה?

כל המועדים שמוזכרים בפרשתנו, מוזכרים וביתר פירוט, במקומות אחרים בתורה. חג-הפסח נזכר בספר “שמות”, בסיפור יציאת מצרים, ושם בא פירוט דיניו, וכן הטעם מדוע חוגגים אותו - “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”¹. גם על חג-השבועות נכתב - “וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים”².

הטעם ליום הכיפורים, מוזכר בפרשתנו - במילים “יוֹם כִּפֻּרִים הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם”³, וכמה פסוקים אחריו מוזכר הטעם לחג-הסוכות - “אַךְ בַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה'"⁴.

יוצא מן הכלל, הוא ראש-השנה. בשום מקום בתורה, לא מוזכר טעמו ועניינו של חג זה. הביטוי היחיד שרומז על עניינו של החג, הוא במילים “זִכְרוֹן תְּרוּעָה".

ונשאלת השאלה:

לְמַה מתכוונת התורה, במילים העמומות לכאורה “זכרון תרועה”? ומדוע לא נאמר בתורה במפורש, מה עניינו של ראש-השנה, בשונה משאר המועדים?

תזכורת ליום-הדין

ביאור הדברים:

לאמיתו של דבר, ראש-השנה הוא רק הכנה ליום הכיפורים. יום-הדין הסופי, הוא יום הכיפורים, ובו נחתם דיננו. ואילו ראש-השנה נועד לעורר את ליבנו לשוב בתשובה, עשרה ימים לפני חתימת הדין.

וכך דרשו חכמינו זיכרונם לברכה: “בשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין, הקדוש-ברוך-הוא עומד מכיסא-דין ויושב על כיסא-רחמים”⁵ - ראש-השנה ותרועת-השופר מכינים אותנו ליום-הדין, ומעוררים עלינו רחמי שמים, לדון אותנו במידת הרחמים.

ומאחר שראש-השנה אינו יום-דין בפני עצמו, אלא הכנה ליום הכיפורים, לכן לא הוזכר טעמו, כיון שהוא נכלל בטעמו של יום הכיפורים.

לכן הרעיון והתוכן של ראש-השנה מתומצת במילים “זכרון תרועה”. זה היום בו אנו תוקעים בשופר, ונזכרים שיום-הדין מתקרב ושבים בתשובה. ומאחר שזהו “יום זיכרון” והכנה, ולא יום-הדין עצמו, התורה מדגישה: “אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, יוֹם… יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם”. הווי אומר, רק יום הכיפורים הוא יום-הדין.

שלילת טעות של עמי-הארץ

סיבה נוספת לכך שנושא הדין בראש-השנה לא נכתב במפורש, היא כדי לשלול טעות של עמי-הארץ. יש מי שטועים לחשוב, כי רק הימים הנוראים הם ימי דין, ואילו בכל שאר ימות השנה הקדוש-ברוך-הוא אינו עושה דין ומשפט עם בריותיו. וזו טעות מוחלטת. ביום הכיפורים הקדוש-ברוך-הוא מכריע מי מבני ישראל ייצא זכאי בדין, ובמהלך השנה יתנהל בהשגחה פרטית על-ידי הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, ומי יתחייב בדין ויתנהל על-פי חוקי הטבע והמזלות - כשאר אומות העולם.

ה’ימים הנוראים’ הם אמנם ימי דין ותשובה, אבל עלינו לזכור שהקדוש-ברוך-הוא שופט ועושה דין, גם במהלך כל ימות השנה. ולכן אל לנו להשאיר את עבודת התשובה לימים הנוראים בלבד, אלא עלינו לשוב בתשובה בכל עת.

1. שמות, פרק י”ב, פסוק י”ז. ↩

2. שם, פרק ל”ד, פסוק כ”ב. ↩

3. ויקרא, פרק כ”ג, פסוק כ”ח. ↩

4. שם, פסוק ל”ט. ↩

5. ילקוט שמעוני, רמז תרמ”ה. ↩