העלמת עין – שותפות לפשע

למה ייענשו בני המשפחה?

בפרשתנו מדובר על האיסור לעבוד עבודה זרה שנקראת ‘עבודת המולך’. ב’עבודת המולך’, היו ההורים מוסרים את בניהם, כביכול, לשמש - על-ידי-כך שהיו מעבירים אותם באש, ושורפים אותם למוות. עונשו של העובד ל’מולך’ קשה ביותר ויוצא-דופן בחומרתו - סקילה בעולם הזה, וכרת מחיי העולם הבא.

ובאשר לעונשו של העובד ל’מולך’, התורה מוסיפה ואומרת: “וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ, וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם”.

ונשאלת השאלה:

אכן, אין ספק שהעבודה ל’מולך’ היא חטא חמור מאין כמותו, אבל למה גם בני משפחתו של החוטא יומתו על ‘לא עוול בכפם’?

דינם של המתעלמים

ההסבר טמון במילים הבאות שהתורה מדגישה ואומרת: “וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא¹”. מדובר במצב אבסורדי לחלוטין! בקהל מסתובבים אנשים שמוכנים למסור את בניהם ובנותיהם לשריפה אכזרית לצורך עבודה זרה, וכולם מתעלמים - ואיש אינו פוצה פה ומצפצף!

אלא שהתורה חששה, כי מאחר שהעובד ל’מולך’ נענש בכרת בידי שמים, סביבתו תימנע מלהעמיד אותו לדין, בטענה שהקדוש-ברוך-הוא כבר ייפרע ממנו. לכן מדגישה התורה: “וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו”. כלומר, אלה שיעלימו עיניהם מאותו רשע, דינם יהיה כדינו, כי במקרה זה ‘העלמת עין’ מהמעשים החמורים, היא כשותפות בפשע ממש. מי שהיה יכול למנוע מההורים לעשות את הדבר הנורא הזה ולהציל את חיי הילדים, ולא נקף אצבע בטענה שה’ כבר יעניש את החוטאים, גם הוא עצמו ייענש בכרת.

“מידה כנגד מידה”

ובאשר לעונש על משפחתו של העובד ל’מולך’, יש לדייק שהתורה לא כותבת שה’ ייתן את פניו באיש ההוא “ובכל” משפחתו, אלא רק “באיש ההוא ובמשפחתו”. כלומר, רק אנשים ממשפחתו שיצטרפו אליו ולמעשיו אכן ייענשו. ואילו בני המשפחה שידם לא הייתה במעל, לא ייפגעו.

בדברי התורה האלו, יש גם צד של “מידה כנגד מידה”. “האיש ההוא” התפתה לדבריהם של ‘כוהני המולך’, שאם יקריב את ילדו, הוא יציל את שאר משפחתו. אך למעשה, גרם לעצמו תוצאה הפוכה, ודווקא על ידי המעשה הנורא הזה, גרם במו-ידיו ל’כרת’ של בני משפחתו.

1. ויקרא, פרק כ’, פסוק ד’. ↩