חיים של קודש

מה עניין ה’מולך’ למקדש?

“וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי” - בפרשתנו מופיע האיסור לעבוד עבודה זרה שנקראת ‘עבודת המולך’. עונשו של העובד ל’מולך’ קשה ביותר ויוצא-דופן בחומרתו - סקילה בעולם הזה וכרת מחיי העולם הבא.

התורה מוסיפה ונותנת טעם לחומרת העונש: “וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי”.

ונשאלת השאלה:

מובן שעבודת ה’מולך’ היא עבודה זרה חמורה ואכזרית מאין כמותה, אבל כיצד ‘עבודת המולך’ מטמאת את המקדש, וגורמת לחילול שם שמים?

הקורבנות ומסירות-נפש

להבהרת הדברים יש להקדים, כי בני ישראל היו מביאים קורבנות של בהמות ועופות, כדי להודות ולשבֵּחַ לה’, או לחילופין כדי לכפר על חטא. הקרבת הקורבן באה תחת נפשו של החוטא, והמביא קורבן “מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו” ממש¹.

לכאורה נראה, כאילו לעובדי ה’מולך’ יש מסירות-נפש גדולה ממסירות-הנפש של עובדי ה’, שכן בעוד שעובדי ה’ מביאים רק קורבנות של בעלי-חיים, והדבר נחשב להם ‘כאילו’ הם מקריבים את נפשם, עובדי ה’מולך’ מוכנים להקריב את בניהם ואת בנותיהם.

לכך מכוונים דברי הכתוב “לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי”. כלומר, העובדים ל’מולך’ מנסים להתהדר בכך שהם מסורים לאליליהם יותר מהמסירות של בני ישראל עובדי ה’, ובכך הם מנסים לזלזל בכבודם של המקדש ושל הקורבנות, ולחלל את שמו של הקדוש-ברוך-הוא.

ה’ רוצה בטובתנו ובחיינו

האמת היא, שבני ישראל מוכנים למסור את נפשם “לשם שמים”. את התכונה הזו, הטביעו בנו האבות הקדושים, אברהם אבינו שמסר את נפשו בכיבש האש ולא השתחווה לנימרוד, יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח מרצונו, ולאורך כל הדורות יהודים מסרו את נפשם על קידוש השם.

אלא שאין זו הדרישה שהקדוש-ברוך-הוא דורש מאיתנו. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"² - “וחי בהם, ולא שימות בהם”³. תורתנו היא “תורת חיים”, ואלוקינו אוהב אותנו וחפץ בטובתנו ובחיינו - ולא במותנו. המשימה והשליחות שלנו, היא לפרסם ולקדש “שם שמים” בעולם, לחיות ‘חיים של קודש’ על-פי רצון ה’, וכך “לתקן עולם במלכות ש-ד-י”.

1. ראה תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק”ד, עמוד ב’. ↩

2. ויקרא, פרק י"ח, פסוק ה'. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע”ד, עמוד א’. ↩