האברבנאלהקדמת רפואה למכה
"וְהִזַּרְתֶּם אֶת ּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם"
ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ל״א
מדוע לא הוזכרה טומאת מת?
לאורך פרשיות שמיני, תזריע ומצורע, התורה מפרטת סוגים שונים של טומאות. תחילה מדובר על טומאת הנבלה, ואחר-כך מדברת התורה על הסוגים השונים של נגעי הצרעת ודיני הטומאה שלהם, ובהמשך, באים דיני הנידה והזבה.
ואולם, על אף העיסוק הנרחב והמפורט בדיני הטומאה והטהרה, יש סוג אחד של טומאה שהתורה מדלגת עליו ולא מדברת עליו כאן. הכוונה לטומאת מת, שעליה מדובר רק בפרשת חוקת1 בספר במדבר.
ונשאלת השאלה:
מדוע נושא טומאת מת אינו מוזכר כאן עם שאר הטומאות? מה גם שהמת נחשב 'אבי אבות הטומאה', ואם כן, היה מן הראוי שיופיע ראשון לפני כל שאר סוגי הטומאות!
סיכום כללי
השאלה מתעצמת לאור העובדה ששלושת הפרשיות שמיני, תזריע ומצורע, מופיעות בסמוך לפרשת "אחרי מות", בה מוזכר תפקידם של הכוהנים לכפר על הקודש מטומאות בני ישראל2, ולכן כל הטומאות נימנו כאן יחד.
יתר על כן:
בסיכום כל הטומאות, נאמר: ״בטמאם את מִשְׁכָּנִי אשר אני בתוכם"3. והכוונה היא, גם לנשמה הקדושה של כל יהודי שהקדוש-ברוך-הוא שוכן בה, וכן למחנה של בני ישראל, עליו נאמר ״כי ה׳ אלוקיך מתהלך בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ"4.
ומאחר שכל דיני הטומאה נאגדו יחד ברצף אחד וניתן להם גם סיכום כללי, מתעצמת השאלה מדוע לא הוזכרו כאן גם דיני טומאת מת שהוא 'אבי אבות הטומאה'?
פתח טהרה צמוד
אלא שהתשובה לכך היא פשוטה:
התורה מצמידה לכל דיני הטומאה, את דיני הטהרה מאותה טומאה. וכך, לכל סוגי דיני הטומאה שבהם התורה מדברת בפרשיות האלה, יש טהרה - על ידי טבילה במקווה, כיבוס או הזאה, ציפורים וקרבנות.
ואילו הטהרה מטומאת מת, היא אך ורק על-ידי מֵי חטאת של אפר פרה אדומה. ומאחר ודיני פרה אדומה נאמרו רק בפרשת "חוקת", גם טומאת מת שזו טהרתה, נאמרה רק שם.
וזאת, משום שהתורה אומרת את דיני הטומאה בד בבד עם אמירת הדרך כיצד על האדם לשוב להיות טהור. כלומר, התורה מלמדת את דיני הטומאה רק כשדיני הטהרה נהירים, ופתח התשובה מוכן ועומד.