הזאת הדם כרפואה רוחנית

הזאות דומות אך שונות

בשלב האחרון לטהרתו, המצורע צריך להביא לבית-המקדש שלושה קורבנות - קורבן חטאת, קורבן אשם וקורבן עולה. מדם האשם, היה הכהן מזה על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית.

גם בפרשת “תצוה”, בהקדשת הכוהנים לשרת בקודש, מצינו תהליך טהרה דומה - “וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל, וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן, וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית"¹.

הסיבה להזאת הדם על הכוהנים, היא כדי להזכיר לכהן ולעורר אותו להשתדל שכל עבודתו תהיה “לשם שמים”. על תנוך אוזן הכהן היו מזים כדי לומר לו - הטה אוזנך ושמע דברי אלוקיך. גם על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית היו מזים, כדי לומר לו שכל מעשיו והליכותיו² בעבודת המקדש, יהיו לצד ימין ועל דרך השלימות.

כמובן, הטעם שנאמר בהזאה על הכוהנים, לא רלוונטי להזאות על המצורע. אם כן, עלינו להבין מה עניינה של הזאת הדם על המיטהר, ומדוע ההזאה היא דווקא על האיברים הללו?

הזאה בניגוד להקזה

בעבר היה מקובל הליך רפואי שנקרא ‘הקזת דם’. את הדם היו מקיזים מקצות אצבעות הרגליים, הידיים והאוזניים, מתוך מחשבה שהדבר מועיל למוח, ללב ולכבד.

הזאת הדם על המצורע, היא פעולה בדיוק הפוכה מהקזת הדם. הכהן היה מזה דווקא על המקומות שמהם בדרך כלל היו מקיזים ומוציאים דם, וכביכול מוסיף בהם דם. ההזאה הזו נועדה ללמדנו שהצרעת איננה חולי גופני בלבד, ולכן רפואתה וטהרתה אינן גופניות אלא רוחניות.

גם העני מביא כבשה

חולי הצרעת לא בא בעקבות בעיות גופניות, אלא בעקבות חטאים שהאדם חטא. לכן מזים על המיטהר דווקא מ’דם האשם’. ה’אשָם’ הוא הקורבן שעליו המיטהר הודה על חטאיו, וקיבל על עצמו לשוב בתשובה שלימה, ובאמצעות הזאת דמו - התורה מלמדת אותנו שהתשובה היא המכפרת והמרפאת.

זו גם הסיבה לכך שאפילו העני שאין ידו משגת, חייב להביא כבשה לאשם. למרות שהוא רשאי להביא ‘חטאת ועולה’ מן העוף, האשם חייב להיות בעל-חיים מספיק גדול, כדי שיוכלו להזות מדמו על המיטהר - וכך יכופר לו חטאו.

1. שמות, פרק כ”ט, פסוק כ’. ↩

2. בוהן היד מסמלת מעשה, ובוהן הרגל מסמלת הליכה. ↩