המסר של המלאך לבלעם

מה הייתה תכלית הניסים?

בלעם בן בעור נענה לבקשת בלק מלך מואב ויצא לדרכו, מלוּוֶה בשרי מואב, כדי לקלל את ישראל. באמצע הדרך, מתייצב מולו מלאך ה' וחוסם את דרכו. באורח פלא, בלעם לא מבחין במלאך, אך אתונו כן מבחינה בו ונעצרת במקומה. לאחר שבלעם היכה את אתונו, פתח הקדוש-ברוך-הוא את פיה בדרך נס, והיא סיפרה לבלעם על המלאך שניצב לפניהם בדרך. רק אז מגלה הקדוש-ברוך-הוא את עיניו של בלעם והוא מבחין במלאך.

בסופו של דבר, אחרי כל הניסים שעשה הקדוש-ברוך-הוא בפרשת בלעם ואתונו, המלאך אמר לבלעם בדיוק את מה שהקדוש-ברוך-הוא כבר אמר לו בחלום הלילה: "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר"¹.

ונשאלת השאלה: אם כן, מהי התכלית לשמה התייצב המלאך בפני בלעם, ואיזו תועלת צמחה מכל הניסים שעשה הקדוש-ברוך-הוא באותו מעמד?

מחשבתו הרעה של בלעם

להבהרת הדברים יש להקדים, כי בלעם שהיה גם קוסם וגם נביא, ידע שיש בעולם שתי הנהגות - ההנהגה הטבעית שטבע הקדוש-ברוך-הוא בעולמו באמצעות הכוכבים והמזלות, וההנהגה בהשגחה פרטית של הקדוש-ברוך-הוא על כל אחד מן היצורים.

בלעם ידע, שעַם ישראל מבורך ישירות מפיו של הקדוש-ברוך-הוא, אך הוא סבר שבכוחו יהיה להטיל בהם מום ולקלל אותם דרך הנהגת הכוכבים והמזלות, כך שגם אם בני ישראל יתברכו בדברים מסוימים, באמצעות ההשגחה האלוקית, הרי בדברים אחרים יבואו עליהם קללות וצרות.

פי האתון ופיו של בלעם

מלאך האלוקים שהתייצב בפני בלעם, לא נועד למנוע מבלעם ללכת אל בלק. להיפך, הקדוש-ברוך-הוא רצה שבלעם ילך אל בלק, וכך יתגדל שמם של ישראל כמבורכים מפי הקדוש-ברוך-הוא². המטרה בשליחותו של המלאך, והנס של פתיחת פי האתון, הייתה ללמד את בלעם לקח חשוב.

כל השתלשלות האירועים מְכוּוֶנֶת לרגע המפליא בו מתחילה האתון לדבר - "וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן". המסר לבלעם ברור. כפי שפי האתון הוא בידיו של הקדוש-ברוך-הוא, והיא יכולה לפתע להתחיל לדבר, כך גם פיו ולשונו של בלעם - הם אך ורק בידיו של הקדוש-ברוך-הוא.

המלאך מוכיח את בלעם, מדוע הוא היכה את אתונו ומדוע לא עצר מפניו. ואולם גם המלאך וגם בלעם יודעים שלא זו הביקורת האמיתית כלפי בלעם. ולכן, כשבלעם מסיים את דבריו: "וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי"³, המלאך לא מונע ממנו להמשיך בדרכו, אבל את המשך הדרך למואב, בלעם עושה כשבראשו מהדהד המסר האלוקי הברור - "וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ, אֹתוֹ תְדַבֵּר".

1. במדבר, פרק כ”ב, פסוק ל”ה. ↩

2. ראה גם בהרחבה בדרשה הקודמת. ↩

3. פרק כ”ב, פסוק ל”ד. ↩