האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג
ב"ה
דרשה 3/10 לפרשה

עוצמתה של ההשגחה הפרטית

"וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ, וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ"

במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ב

לשם-מה היה נס האתון?

בדרכו של בלעם 'לברך' את עַם ישראל על-פי בקשת בלק מלך מואב, מתרחשים ניסים רבים - מלאך המופיע בדמות אדם, עיוורון זמני1 ואתון מדברת. השתלשלות האירועים הזו לא נועדה כדי לעצור את בלעם מדרכו, אלא כדי להבהיר לו כי כשם ש'פי האתון' הוא בידיו של הקדוש-ברוך-הוא, כך גם לגבי פיו ולשונו של בלעם עצמו.

זו משמעות הדברים לפי פשוטם. ואולם, ההסבר הזה הוא כללי, ואיננו יורד לפרטי הפרטים של המקרה. שלוש פעמים התחמקה האתון מן המלאך - מן הדרך אל השדה, במשעול הכרמים כאשר לחצה את רגלו של בלעם אל הקיר, ובמקום הצר בו רבצה תחתיו כי לא היה לה לאן לנטות ימין ושמאל. מדוע נטתה האתון דווקא במקרים הללו? ומדוע נעשה הנס דווקא על ידי אתונו של בלעם?

ההנהגה שתִּגבר

נסביר את המסר של הקדוש-ברוך-הוא לבלעם בדרך המשל, וממילא יתורצו הקושיות.

בלעם ידע שיש שתי הנהגות בהן הקדוש-ברוך-הוא מנהיג את עולמו - ההנהגה הטבעית, שֶׁבָּהּ ה' מנהיג את העולם מיום בריאתו, באמצעות הכוכבים והמזלות, וההנהגה בהשגחה פרטית על כל יצור ויצור.

בלעם היה סבור שיעלה בידו לקלל את ישראל דרך ההנהגה הטבעית, כאשר ימצא את הזמנים והמקומות שבהם תנועת הכוכבים והמזלות מאפשרת להטיל דופי בישראל. ואולם כל קללה שכזו תעמוד בסתירה לדבריו של הקדוש-ברוך-הוא בעצמו על עם ישראל - 'כי ברוך הוא'. ואת זאת ביקש בלעם לבדוק - איזו הנהגה תִגבר -הנהגת הטבע או ההשגחה הפרטית.

כשבלעם נאלץ להודות

במשל, בלעם הוא הכוח2 המניע את הנהגת הכוכבים והמזלות, ואתונו המונהגת על-ידו היא הכוכבים והמזלות. מלאך ה' הוא משל להשגחה הפרטית של הקדוש-ברוך-הוא, ככתוב: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ"3.

כאשר האתון פוגשת את המלאך בפעם הראשונה, היא נאלצת לרדת מן הדרך אל השדה. והנמשל - לעיתים הנהגת הטבע צריכה לפעול באופן מסוים, אך אל מול מקום שמושגח בהשגחתו הפרטית של הקדוש-ברוך-הוא, הנהגת הטבע תידָחה ולא תפעל שם.

לאחר מכן, ניצבה האתון במשעול הכרמים, כאשר יש גדרות משני צדיה והיא נאלצה ללחוץ את רגלו של בלעם אל הקיר, בכדי להימנע מהתנגשות עם המלאך. והנמשל - כאשר שתי ההנהגות צריכות לפעול באותו עניין, הנהגת ההשגחה הפרטית תפעל במלוא עוצמתה, ואילו הנהגת הטבע תיאלץ לעיתים 'להילחץ' ולחַסר מעצמה. בסופו של דבר, ניצבה האתון במקום צר, בו המלאך אינו מאפשר לה כלל לעבור. כאן לא יועילו מכותיו של בלעם, וגם לא ה'דחיפוֹת' של הנהגת הטבע. במקרה של התנגשות חזיתית, הנהגת הטבע תתבטל כליל בפני השגחתו הישירה של הקדוש-ברוך-הוא.

רק בסופו של התהליך, מחלחל המסר לתודעתו של בלעם, והוא מבין שלא יהיה בכוחו לעמוד בשום אופן, ושום תחבולה לא תועיל לו כנגד השגחתו הפרטית של הקדוש-ברוך-הוא על ישראל - "וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ, וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו"4.


  1. דבר שגרם לכך שבלעם לא ראה את המלאך, עד שה’ גילה את עיניו. ↩

  2. בלשון האברבנאל - “שׂכל הנבדל המניע הגלגל”. ↩

  3. תהילים, פרק צ”א, פסוק י”א. ↩

  4. פרק כ”ב, פסוק ל”א. ↩