האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג
ב"ה
דרשה 2/10 לפרשה

הרשע שזכה לנבואה

"כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר"

במדבר, פרק כ"ב, פסוק ו'

מה היה כוחו של בלעם?

בלק מלך מואב, פנה לבלעם בן בעור בבקשה לקלל את ישראל, בהנחה שיש בכוח דבריו של בלעם לפעול כנגד רצונו של הקדוש-ברוך-הוא. האמת הידועה לכולנו היא, שבוודאי אין ביכולתו של בלעם לעשות דבר כנגד הקדוש-ברוך-הוא, וכל כוחו של נביא הוא אך ורק להיות צינור להשמיע את דברו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם.

לפיכך נשאלת השאלה: מדוע רצה הקדוש-ברוך-הוא למנוע מבלעם ללכת עם שרי מואב, ומדוע כעס עליו כשרצה לקלל את ישראל? הרי גלוי וידוע לפני הקדוש-ברוך-הוא שלדבריו של בלעם אין כל משמעות!

ועוד צריך ביאור: מפרשתנו עולה, שבלעם היה רשע שרצה לפעול נגד רצון ה' ולפגוע בעם ישראל. אם כן, מה פשר העובדה שבלעם זכה לנבואה כאחד הצדיקים?

האמונה והטעות של הגויים

בלק נימק את פנייתו לבלעם: "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". מכאן אנו למדים ששמו של בלעם היה מוכר בכל העמים כקוסם גדול, והגויים האמינו שבכוח פיו לחרוץ גורלות, ושמעו יצא למרחוק…

אילו בלעם היה מקלל את ישראל, הדבר היה מביא לכך שעמי העולם שהאמינו בכוח דברו, יתקבצו על ישראל למלחמה, מתוך מחשבה שכעת יהיה קל בידם לנצחם. לכן מנע הקדוש-ברוך-הוא מבלעם לקלל את ישראל.

מקור ההצלחה

האמונה של האומות בכוחו של בלעם, היא גם הסיבה לכך שמלכתחילה סיבב הקדוש-ברוך-הוא את הדברים כך שבלעם יזכה לנבואה, למרות שלא היה ראוי לכך.

ללא דבריו של בלעם, יכלו אומות העולם לטעון, כי כוחם של ישראל הוא כוח טבעי, והם מנצחים ומצליחים בזכות כוחם, חוכמתם או עוז רוחם. אך לאחר דבריו של בלעם, כשראו כל עמי תבל איך גדול המכשפים מברך את ישראל, הם נוכחו לדעת שכוחם של ישראל אינו טבעי אלא הצלחתם נובעת מכך ששם ה' נקרא עליהם1 והוא הבסיס להצלחתם, ולכן לא עמד להם לִבָּם עוד להילחם בישראל.

וכפי שאמרה רחב למרגלים: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם… וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת"2.


  1. ראה דברים, פרק כ”ח, פסוק י’. ↩

  2. יהושע, פרק ט’, פסוקים ט’ - י”א. ↩