בין יהושע לכלב

"ועבדי כָלב"

עשרת המרגלים שחטאו והוציאו את דיבת הארץ רעה, נימנו על האנשים החשובים ביותר בעם. הם היו נשיאי השבטים, ולפני שנכשלו בחטא החמור, היו צדיקים גדולים. אם כן, מובן איזו גבורה ורוממות-רוח נדרשו בוודאי מיהושע בן-נון וכלב בן יפונה כדי לעמוד בפרץ כנגד עשרת המרגלים וכנגד כל העם, ולומר: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד"¹.

ונשאלת השאלה:

מדוע כאשר הקדוש-ברוך-הוא מזכיר את מי שעמד בפרץ, הוא מזכיר רק את כלב, ואומר - "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי. וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה"? למה אין הקדוש-ברוך-הוא מזכיר בהקשר זה גם את יהושע?

"רוח אחרת"

יהושע היה משרת-משה, ועליו נאמר: "נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹֽהֶל"². ייתכן שכבר באותה העת, היה ידוע שיהושע יהיה זה שימלא בבוא היום את מקומו של משה. יהושע גם היה בדרגת נביא, ועליו נאמר "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"³⁴. לכן נראה, כי מלכתחילה היה ברור שיהושע ניצב בצד של הקדוש-ברוך-הוא ושל משה.

לעומת זאת, הסיפור של כלב, שונה לגמרי.

על כלב נאמר: "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ". כלב לא היה בעל רוח נבואה כמו יהושע. ועם זאת, הוא לא חטא עם שאר המרגלים, ומִילא אחרי דרך ה'. וזאת לא בזכות נבואה אלא בזכות צדקותו ושלימותו.

ביטול נטיית הלב כנגד רצון ה'

פירוש נוסף שמאדיר במיוחד את מעשהו של כלב, הוא שכלב אכן חשב שמבחינת ההיגיון האנושי, הצדק עם המרגלים. בספר יהושע⁵ אומר כלב: "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי". מכאן שבתחילה כלב חשב בליבו שהצדק עם המרגלים, וזה הדבר שאותו השיב בסתר אל משה. ואולם, כלב ידע שאין זה רצון ה', ולמעשה ביטל את דעתו האישית אל מול דעתו של הקדוש-ברוך-הוא, ונעמד בפני העם ואמר: "אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ… אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ"⁶.

נמצא, שכלב עמד לא רק כנגד המרגלים וכל העם, אלא גם כנגד נטיית הלב הפנימית שלו. לכן זוכה כלב לציון לשבח, על שלמעשה 'הייתה רוח אחרת עִמו'.

לעיתים, נטיית הלב שלנו שונה מרצון ה', ואנו מוצאים את עצמנו מעקמים את דבר ה' ומנסים למצוא פתח למחשבותינו ורצונותינו. נלמד מכלב, שביטל את דעתו בפני הקדוש-ברוך-הוא ואמר על עצמו "וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱ-לֹהָי"⁷, לבטל את הרצונות האישיים שלנו אל מול רצון ה'.

1. במדבר, פרק י”ד, פסוק ז’. ↩

2. שמות, פרק ל”ג, פסוק י”א. ↩

3. במדבר, פרק כ”ז, פסוק י”ח. ↩

4. ככתוב בספר יהושע פעמים רבות. ↩

5. פרק י”ד, פסוק ז’. ↩

6. גם יהושע אמר את הדברים האלו, אך יהושע ידע את נכונותם בזכות מעלת הנבואה שלו. ואילו כלב ביטל את דעתו, למרות שנטיית הלב שלו הייתה שונה. ↩

7. יהושע, פרק י”ד, פסוק ח’. ↩