הניסיון שלא צלח

שאלות מכשילות?!

ערב הכניסה לארץ, אומרים בני ישראל למשה רבינו, ככתוב בפרשת 'דברים': "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן"¹. עצם הבקשה לשלוח מרגלים, מעידה על חיסרון גדול באמונה. מה גם שבני ישראל לא נמלכים בקדוש-ברוך-הוא או במשה, אלא מודיעים על דעת עצמם "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים!".

הקדוש-ברוך-הוא יודע, שאם ימנע מבני ישראל לשלוח מרגלים, הדבר רק יחזק את חסרון האמונה שלהם, ויגרום להם לחשוב כאילו הקדוש-ברוך-הוא מסתיר מהם דבר-מה שהוא חושש שמא יגלו. מצד שני, אי-אפשר לשלוח מרגלים, מתוך חוסר אמונה כזה בקדוש-ברוך-הוא ובמשה. לכן מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה: "שְׁלַח לְךָ", לך = לבדך. אתה תשלח את המרגלים.

הציווי על משה לשלוח את המרגלים בעצמו, נועד כדי למנוע חסרון אמונה ופקפוק בדברי ה', אבל לכאורה נראה שמשה עושה את ההיפך הגמור. משה לא מסתפק בשאלות ששאלו בני ישראל בתחילה, ומוסיף שאלות שלכאורה נראות חסרות אמונה עוד יותר: "וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב"² - וכי לקדוש-ברוך-הוא יותר קשה להושיע מול עַם רב? "וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה"³ - לאחר שהקדוש-ברוך-הוא כבר הבטיח לאבותינו שזוהי "ארץ זבת חלב ודבש", מדוע בכלל צריך לבדוק מה טיבה של הארץ?

מאחורי שש השאלות

שש שאלות הציג משה בפני המרגלים. הראשונה והשנייה נוגעות לעם היושב בארץ: "הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב" - למשה היה עניין שהמרגלים יראו את גבורתם של עמי כנען. שכן, דווקא בעת צרה, אנשים מתחזקים באמונה ותולים את ביטחונם בה'. משה קיווה שכאשר בני ישראל יראו את גבורת יושבי הארץ, הם יבינו שלא בכוחם יירשו את הארץ אלא רק בעזרת הקדוש-ברוך-הוא, וכך ישובו לדבוק בו.

השאלה השלישית והשאלה הרביעית, נוגעות לאזורים בהם ישבו עמי כנען: "וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה… הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים". ושתי השאלות האחרונות, החמישית והשישית, נוגעות לשאר חלקי הארץ שאינם מיושבים: "וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן"⁴.

משה ידע שמלכתחילה בני ישראל רצו לשלוח מרגלים כדי לראות את הארץ. דבריהם של בני ישראל שהם מעוניינים לבחון "אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ", כאילו מדובר בריגול לקראת תוכנית כיבוש הארץ, היו רק כדי לכסות על הבושה מכך שאינם מאמינים בלב שלם בהבטחה של הקדוש-ברוך-הוא. לכן, בהתאם לרצונם הנסתר של בני ישראל, פקד משה על המרגלים לראות את טיב הארץ שהם עתידים לרשת.

"שגגת תלמוד"

אכן, כוונותיו של משה היו טובות, אלא שבסופו של דבר, השאלות שהציג משה למרגלים היו חלק מהתהליך שהוביל לחטא המרגלים. כלל הוא, "שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן"⁵⁶. לכן גם משה נענש בחטא המרגלים ולא נכנס לארץ⁷.

1. דברים, פרק א’, פסוק כ”ב. ↩

2. פרק י”ג, פסוק י”ח. ↩

3. שם, פסוק כ’. ↩

4. נראה שהאברבנאל מדייק בדברי משה, שבתחילה אמר: “וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ”. כלומר, הארץ המיושבת, ובפסוק הבא אמר: "וּמָה הָאָרֶץ”. כלומר, חלקי הארץ שאינם מיושבים. ↩

5. מסכת אבות, פרק ד’, משנה י”ג. ↩

6. כלומר, רב שטעה בלימודו והורה הלכה שלא כהוגן, הדבר נחשב לו כזדון. בפירושו למסכת אבות, מונה האברבנאל שלושה טעמים לדבר: א. מכשיל את הרבים. 2. לא התייעץ עם רב גדול ממנו. 3. זוהי מעין מעילה בתפקיד, שהרי תפקידו של הרב הוא ללמד את הרבים ולהוכיחם. ↩

7. ראה להלן בפרשת חוקת, שעיקר החטא האמיתי שבגינו נענש משה ולא נכנס לארץ, היה חטא המרגלים. ↩