בא חשבון ומאריך אף

למה נימנו רק חלק מהמידות?

לאחר חטא המרגלים, פנה משה בתפילה אל הקדוש-ברוך-הוא שיסלח לבני ישראל. בתפילתו, משה מציין איזה חילול-השם נורא יהיה בגויים אם ה' יהרוג את כל ישראל כאיש אחד. לאחר מכן מזכיר משה את שלוש-עשרה מידות הרחמים של הקדוש-ברוך-הוא, ומבקש שיסלח לבניו.

ונשאלת השאלה: אם מן הדין הוא שבני ישראל יומתו במדבר, כיצד הטיעון "מה יאמרו הגויים?" דוחה את שורת הדין? וכמו שנאמר: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?"¹. יתירה מכך, הרי המצרים ראו את כוחו וגבורתו של הקדוש-ברוך-הוא ביציאת מצרים, האם הם לא היו יכולים להבין שהקדוש-ברוך-הוא נִפרע מישראל בגלל שחטאו לו, ולא מחוסר יכולת להביאם לארץ ישראל?

עוד דרוש ביאור: גם י"ג מידות הרחמים שמשה מזכיר כאן, הן לא י"ג מידות הרחמים שאנו מכירים. מצד אחד, משה משמיט מידות כמו "רחום וחנון" ועוד. ומצד שני, דווקא בעת שהוא מבקש רחמים על ישראל, משה מוצא לנכון להזכיר שהקדוש-ברוך-הוא אינו מעביר על חטאים - "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים"². מדוע?

מה יאמרו הגויים?

בתפילתו, מתאר משה מה, כביכול, יאמרו המצרים: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה"³. המצרים ידעו על הניסים והנפלאות שעשה הקדוש-ברוך-הוא לישראל במדבר, על עמוד הענן ועמוד האש ועל מעמד הר סיני. כלפי חוץ, נראה כאילו ישראל דבקים בקדוש-ברוך-הוא בכל ליבם, והוא מצידו גומל להם בניסים גלויים. מה יהיה אם כל ישראל ימותו בִּן-לילה? לכאורה זו תהיה הוכחה שאלוקי ישראל חזק במצרים ובמדבר, אבל בארץ כנען הוא כבר אינו שולט חס ושלום!

סליחה ועוד סליחה

אך גם הטיעון הזה אינו מספיק חזק כדי שהקדוש-ברוך-הוא לא יעניש את ישראל כפי שנכון מצד הדין. לכן לא מבקש משה מהקדוש-ברוך-הוא שימחל להם לגמרי, אלא רק שיאריך אף וייפרע מהם מעט מעט, ולא יהרוג את כולם בִּן-לילה.

"ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" - משה לא מבקש כפרה גמורה, ולכן אינו מזכיר שה' "רחום וחנון", אלא רק מבקש מהקדוש-ברוך-הוא שיאריך אף ולא יהרוג את עַם ישראל מיד. עם זאת, משה מודע לכך שהקדוש-ברוך-הוא עושה דין ומשפט, ולכן הוא מבקש לדון את ישראל ולבוא אִתָּם חשבון מעט מעט, ובכמויות קטנות לאורך הדורות - "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים".

גם בחטא העגל, ראינו אריכות-אף דומה של הקדוש-ברוך הוא שאמנם מחל לישראל, אבל הוסיף ואמר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם"⁴. ועל כך אמרו חכמינו, שאין לך דור שלא יקבל את עונשו מחטאו של העגל⁵. וכך מסיים משה את דבריו: "⁶סְלַח-נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה".

1. בראשית, פרק י”ח, פסוק כ”ה. ↩

2. במדבר, פרק י”ד, פסוק י”ח. ↩

3. שם, פסוק י”ד. ↩

4. שמות, פרק ל”ב, פסוק ל”ד. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק”ב עמוד א’. ↩

6. פרק י”ד, פסוק י”ט. ↩