מוכנות מלאה לנבואה

מה פשר ההתגלות "פתאום"?

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה". אהרן ומרים שומעים שמשה פרש מאשתו, ומבקרים אותו על כך, כשהם אומרים, בינם לבין עצמם, הלא גם אנחנו נביאים, ובכל זאת איננו נוהגים כך.

ופירש רש"י: "ומניין הייתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים הייתה בצד ציפורה בשעה שנאמר למשה 'אלדד ומידד מתנבאים במחנה'. כיון ששמעה ציפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני".

הקדוש-ברוך-הוא שומע את דברי מרים ואהרן, ונגלה אליהם פתאום - "וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם, וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם¹".

שתי תמיהות עולות מן הפסוקים. הראשונה, מדוע ה' נגלה אל מרים ואהרן "פתאום"? והשנייה, מדוע קרא תחילה להם ולמשה אל אוהל מועד, ולאחר מכן קרא רק לשניהם לצאת מן האוהל? לכאורה היה פשוט יותר לקרוא רק למרים ולאהרן, מבלי לערב את משה מלכתחילה?

נביא מסוג אחר

משה שעלה להר סיני, איננו אותו משה שירד ממנו. בהר סיני, עמד משה ארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ובלי לשתות, ובהיותו בהר - הגיע גופו כמעט לדרגת מלאך.

כאשר נביא רגיל מקבל נבואה, גופו מזדעזע והוא לא מצליח להמשיך ולעמוד על רגליו. קבלת נבואה אלוקית עומדת בסתירה לגוף החומרי, ולכן רוב הנביאים קיבלו נבואה רק בחלום, בחידות או בהתפרקות גופם². משה, לעומת זאת, הצליח להשליט את שכלו על גופו, ולהחליש את רצונותיו האישיים, עד כדי כך שהיה יכול לקבל נבואה בכל עת ובעירנות גמורה.

בדרגתו הנעלית, משה היה כל-כך רחוק מהעולם הזה עד שפרש מאשתו, כדי להיות תמיד במוכנות רוחנית מלאה לקבל נבואה.

היזהרו בדבריכם!

הקדוש-ברוך-הוא רצה להדגיש למרים ולאהרן, את ההבדל שבין משה לבינם, ולכן נִגלה אליהם פתאום, ללא התראה מוקדמת. מרים ואהרן הזדעזעו מההתגלות הפתאומית, ולכן הקדוש-ברוך-הוא אמר להם: "שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי"³. בבקשה שִמעו לדבריי, למרות שהדבר קשה עליכם כי אינכם רגילים לקבל נבואה פתאום, ללא הכנה⁴. מרים ואהרן היו כאדם ששהה זמן רב בחדר חשוך, ולפתע יצא אל אור השמש שבחוץ. השמש מכה בעיניו, ועוברים כמה רגעים עד שהוא מצליח להבחין בין ימינו לשמאלו.

באמצעות ההתגלות בצורה הזאת, המחיש הקדוש-ברוך-הוא למרים ולאהרן את דרגתו הנעלית של משה, ואת הצורך שלו להיות מוכן לקבל נבואה בכל עת. גם הקריאה המשותפת להם ולמשה בתחילה, והקריאה לשניהם לבדם החוצה לאחר מכן, באה להדגיש את הפער בינם למשה.

פסוקים אלה הם המשך ישיר לחטאי המתאוננים והמתאווים, והם באים ללמדנו עד כמה יש להישמר מדיבורים מיותרים, מתלונות ומלשון הרע.

1. במדבר, פרק י”ב, פסוקים ד’ - ה’. ↩

2. להבדיל, כפי שהעיד בלעם על עצמו: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר, פרק כ"ד, פסוק ט"ז). ↩

3. פרק י”ב, פסוק ו’. ↩

4. הסבר נוסף: “שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" = שִמעו עתה דבריי. כעת שאתם רואים כיצד זה לקבל נבואה פתאום ובלי התראה מוקדמת, שמעו את דבריי ותבינו את השוני ביניכם למשה. ↩