התקיעה שמעוררת ומצילה

תזכורת מבשר-ודם?!

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת"¹. הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את משה להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות האלו ישתמש משה כדי לקרוא לעם ליציאה למסע, להקהיל את העם לאוהל מועד או כדי לכנס את נשיאי השבטים.

החצוצרות שימשו לא רק בימיו של משה, אלא גם לאחר הכניסה לארץ - "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם"².

לפי פשוטו, הכתוב אומר כי כאשר יבוא אויב להילחם עם ישראל, תרועת החצוצרות תזכיר לקדוש-ברוך-הוא את עמו, וכך הם ייוושעו מאויביהם.

ונשאלת השאלה:

וכי הקדוש-ברוך-הוא זקוק לתזכורת מבשר-ודם? הרי 'אין שִכחה לפני המקום'! וכיצד תקיעה בחצוצרה היא זו שתגרום לו להיזכר?

לא לשכוח את המטרה

בזמן ההתכנסות של כל ישראל בעלייה לרגל לבית-המקדש, היו הכוהנים תוקעים בחצוצרות. העלייה לרגל, היא אירוע אדיר של התכנסות כל עם ישראל, מתוך שבח והודאה לקדוש-ברוך-הוא. ואולם, בהתכנסות שכזו יש גם סכנות. כאשר רבים כל-כך מישראל מתכנסים למקום אחד בשמחה ובטוב לבב, יש חשש שהדבר עלול להביא לידי שחוק וקלות ראש.

כדי לוודא שהעלייה לרגל אכן תשמש מוקד להתעלות ושמחה של מצוה, וכדי שהנאספים לא יבואו לידי חטא, עומדים הכוהנים ומריעים בחצוצרות, כתזכורת לעם מהי המטרה של העלייה לרגל.

זיכרון וישועה

בפרשת בחוקותי, כרת הקדוש-ברוך-הוא ברית עִם ישראל - "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". מכאן שפרשתנו מדברת על זמן בו בני ישראל אינם הולכים בחוקותיו של הקדוש-ברוך-הוא, ולכן הצורר בא להילחם בהם. כאשר בני ישראל מפירים את הברית עם הקדוש-ברוך-הוא ושוכחים אותו, גם ה' מצידו מסיר את השגחתו מהם ונוהג בהסתר פנים, כאילו שכח את בניו, חס ושלום, כפי שהם שכחו אותו.

כמו בעלייה לרגל, גם כאן מטרת החצוצרות היא לעורר את העם לתשובה, כאשר בני ישראל ישובו אל הקדוש-ברוך-הוא, גם הוא ישוב וייזכר בהם - "וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם".

1. במדבר, פרק י’, פסוקים א’ - ב’. ↩

2. שם, פסוקים ט’ - י’. ↩