האברבנאלגיל הלויים המשרתים
"מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד"
במדבר, פרק ח', פסוק כ"ד
בני עשרים וחמש או בני שלושים?
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם. מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה, וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד"1. לפי המפורש כאן, כל בני לוי נכנסו לשרת בקודש בגיל 25, וסיימו את עבודתם בגיל 50.
ונשאלת השאלה: איך זה מתיישב עם המפורש בפרשת במדבר: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת… מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"2 - הוי אומר, עבודת הלויים מתחילה מגיל 30!
כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין שני הפסוקים?
חמש שנות אימון
רש"י עמד על הסתירה הזו, וכך הוא מתרץ אותה: "ובמקום אחר אומר מבן שלשים שנה, הא כיצד? מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה, ולומד חמש שנים, ובן שלושים עובד". רש"י מדייק את דבריו מלשון הפסוק: "לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד". המילים "לצבוא צבא" פירושן להיאסף יחד עם שאר הלויים הצובאים הנאספים לעבוד באוהל מועד. כלומר, הצעירים בני העשרים וחמש אמנם נאספים עם שאר העובדים "בעבודת אוהל מועד", אבל הם באים לצורך לימוד בלבד, ורק בגיל 30 הם יתחילו לעבוד בעצמם.
אלא שקצת קשה לקבל את ההסבר של רש"י, שכן בפסוק הבא נאמר: "וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד". והמשמעות הפשוטה של הדברים היא, שכל מי שנאסף "לצבוא צבא" נאסף לצורך עבודה ממש, העבודה המסתיימת בגיל חמישים, ולא לצורכי לימוד ואימון בלבד. אם כן, הסתירה נותרה בעינה.
"בן שלושים לכוח"
כך תירץ האבן-עזרא3: "ואין 'מבן שלושים שנה' מכחיש זה הפסוק, כי מבן שלושים שנה הוא לעבודת משא, ומבן חמש ועשרים לעבודת האוהל". כלומר, בפרשת במדבר מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה למְנות את בני לוי לצורך נשיאת כלי המשכן, ולכן הם נמנים דווקא מגיל 30. ידועים דברי המשנה במסכת אבות4: "בֶּן שְׁלשִׁים לְכֹּחַ". ולכן נימנו דווקא הלויים שהיו בני 30 ומעלה, משום שזה הגיל ממנו התחילו לעבוד במשא המשכן וכליו.
הלויים הצעירים יותר, בני ה-25, אמנם לא חזקים מספיק כדי לעבוד במשא כלי המשכן5, אבל לרוב הם זריזים מן הבוגרים, וקולם דק וערב יותר, ולכן הם כבר ראויים לשרת בקודש כשוערים וכמשוררים.