נוסעים ויוצאים מהמצרים

איך מנוסת האויבים קשורה?

אחרי חנייה ממושכת בהר חורב, בני ישראל יצאו להמשך המסע לכיוון הארץ המובטחת. כאשר היה הענן מסתלק מעל אוהל מועד, היו תוקעים בשתי חצוצרות הכסף, ובני ישראל היו מתחילים לנוע, בסדר מדויק לפי שבטיהם ומחנותיהם.

התורה מוסיפה ואומרת, כי משה רבינו היה מכריז: "קומה ה' ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך", והארון היה יוצא בראש המסע. ואילו כאשר משה היה אומר: "שוּבָה ה' רבבות אלפי ישראל"¹, הארון היה נעצר, ויחד אִתו גם כל מחנה ישראל.

ונשאלת השאלה:

מדוע דווקא עניין זה של "קומה ה'… וינוסו משנאיך" שייך למסעות בני ישראל? האם לא היה מתאים לומר משפט בעל-שייכות מובהקת יותר לנושא המסעות של בני ישראל?

משתחררים ומתגברים

להבהרת הדברים יש להקדים, שיציאתם של בני ישראל ממצרים, לא הושלמה עד כניסתם אל הארץ המובטחת. וכפי שמשה בעצמו אמר לבני ישראל בערבות מואב, זמן קצר לפני כניסתם לארץ: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה"².

המשמעות הרוחנית של יציאת מצרים, היא היציאה והשחרור מהמֵיצרים והגבולות הפנימיים שבנפש האדם, המעכבים אותו בעבודת ה'³. היציאה ממצרים אל המדבר, לא הייתה סופה של יציאת הנשמה האלוקית מהחבלים הכובלים אותה. להיפך, בני ישראל היו בתוך מדבר שממה, המסמל גם שיממון מגילוי אלוקות, ובמקום בו אין קדושה, מיד מגיעה לשם הטומאה⁴. לכן גם אחרי היציאה ממצרים, נותרה הסכנה שהנשמה האלוקית תישאר כבולה תחת מיצרים רוחניים.

ככל שבני ישראל התקדמו במסע במדבר, התקדמות שלא הייתה רק גשמית, אלא בעיקר רוחנית, הם שברו אט-אט את כוחה של קליפת הטומאה, ויצאו מהמיצרים והגבולות הפנימיים שלהם⁵. ועם בואם אל ארץ ישראל, השלימו את היציאה מהמיצרים הללו.

עיקרו של המסע

לפי זה, מובן הקשר של הפסוק "קומה ה', ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך" למסעות - בפנימיות הדברים:

עיקרו של המסע, היה יציאה ושחרור מאויביה של הנפש האלוקית, וכתוצאה מכך ההתעלות בעבודת ה'. וזהו הגורם למנוסה של כוחות הטומאה, כך שיהיו נפוצים לכל עבר מפני השכינה.

ישנו ציווי נצחי - "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"⁶. מכאן, שעל כל אחד מישראל לעסוק תמיד בעבודה זו של יציאת הנשמה האלוקית מהמיצרים הרוחניים, על-ידי עיסוק מוגבר במעשים טובים, ולהיות "מוסיף והולך"⁷ באור וקדושה, עד שכוחות הטומאה יישברו לגמרי, וינוסו ויתפזרו וייעלמו לחלוטין⁸.

1. במדבר, פרק י', פסוק ל"ו. ↩

2. דברים, פרק י"ב, פסוק ט'. ↩

3. ראה 'תורה אור', פרשת בשלח, דף ס"ד, ב'. ועוד. ↩

4. ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת מסעי, דף פ"ח, ג'. שם, דף פ"ט, ג' ואילך. ↩

5. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת מסעי, דף פ"ט, ב' ואילך. שם, דף צ"ב, א' ואילך. ↩

6. דברים, פרק ט"ז, פסוק ג'. ↩

7. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'. ↩

8. ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת נשא, דף כ', ג'. ↩