בעל התניאאור יקרות
"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה, מִקְשָׁה זָהָב"
במדבר, פרק ח', פסוק ד'
למה לכפול?
לאחר הציווי על הטבת הנרות בידי אהרן, התורה מתארת את צורת מעשה המנורה, שהייתה עשויה זהב טהור, על כל שלל חלקיה.
ונשאלת השאלה:
בעלעול לאחור בתורה, אנו מגלים שקודם לכן, בפרשת "תרומה", כבר נכתב תיאור שלם ומפורט של מעשה המנורה, ככתוב: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תעשה"…1. אם כן, מדוע התורה מספרת כאן על מעשה המנורה פעם נוספת?
מוסבר על כך במפרשים2 שהמילים "וזה מעשה המנורה", נכתבו כאן רק כדי להשמיענו שגם לאחר הציווי המפורט, משה רבינו עדיין התקשה בעשיית המנורה, והקדוש-ברוך-הוא הראה לו כיצד בדיוק צריכה המנורה להיראות, וכלשון המדרש: " זה אחד משלושה דברים שנתקשה בהם משה, והראה לו הקדוש-ברוך-הוא באצבע"3.
כמו מנורה חדשה
בתורת החסידות מופיע הסבר לדברים, לפני פנימיות התורה:
במִצְוַת המנורה היו שני עניינים - עשיית המנורה והדלקת הנרות. כל עוד המנורה הייתה עשויה, אך אהרן הכהן עדיין לא הדליק בה את הנרות, הייתה המנורה במצב אחד. ואילו לאחר שאהרן הכהן הדליק את נרות המנורה, האור האלוקי הנעלה שהוא המשיך מלמעלה על ידי ההדלקה, פעל עילוי במעשה המנורה עצמה, והמנורה עברה למעמד ומצב גבוה יותר מכפי שהייתה בפני עצמה, קודם שהודלקו בה הנרות. מעתה, נחשבת המנורה כאילו נעשתה מחדש לגמרי, כיוון שעלייה זו שנעשתה בה על-ידי ההדלקה, היא עלייה גדולה לאין-שיעור ביחס למצבה הקודם לפני ההדלקה.
לכן התורה שבה וכותבת כאן את תיאור מעשה המנורה, למרות שהוא אכן נכתב קודם לכן. וזאת משום שהבניין שנעשה במנורה על-ידי הדלקת הנרות, הוא נעלה עד כדי כך שהוא נחשב כמעשה בנייה אחר לגמרי. לכן ראוי שהתורה תכתוב שוב, ובנפרד, את תיאור מעשה המנורה כפי שהוא אחרי הדלקת הנרות.
התעלות הגוף היהודי
במילים אחרות, המנורה מורכבת מ"גוף" - המנורה עצמה, ו"נשמה" - הנרות, והדלקת הנרות היא כמו כניסתה של הנשמה אל הגוף. ההדלקה פעלה במנורה עלייה כל-כך גדולה, עד שהיא נחשבת לגוף מנורה אחר, שמתואר בתורה פעם נוספת.
כך גם כל גוף של יהודי, באשר הוא. יש בו מעלה גדולה מעצם היותו גוף של יהודי, בן לעם שנבחר על-ידי הקדוש-ברוך-הוא מכל העמים. אך לאחר שהנשמה נכנסה בו והאירה אותו, הגוף מתעלה עוד יותר, בהתעלות גדולה לאין-שיעור, ונעשה כלי ראוי יותר לגילוי אלוקות ולאור השכינה4.