לצמצם נכון

למה רק הלויים?

בפרשתנו מסופר על תהליך הסמכת הלויים לעבודת המשכן, ושלצורך כך יש לעשות מספר פעולות. תחילה יש להזות על הלויים 'מֵי חטאת' מאפר הפרה האדומה, ולכבס את בגדיהם, כדי שייטהרו. בנוסף, עליהם להעביר תער על כל בשרם. כלומר, כהכנה לעבודת המשכן, הלויים הצטוו לגלח את כל השיער שעל גופם¹.

ונשאלת השאלה:

אם הסרת השֵׂעָר מהווה הכנה והכשרה לעבודה במשכן, מדוע לא התחייבו בכך גם הכוהנים, בני אהרן?

אומרים על כך המפרשים, כי מאחורי הציווי על הלויים להסיר את שְׂעָרָם, עומד הרעיון הבא²:

בעיקרון, כל בכור בבני ישראל היה אמור לשמש במשכן, אך כיוון שישראל חטאו בחטא העגל, הם נענשו - והלויים התמנו לשמש תחת הבכורים. ומאחר שעבודה זרה נקראת "זבחי מתים"³, וגם מצורע נחשב כמי שמת⁴, לכן, הלויים שמכהנים תחת ישראל שחטאו בעבודה זרה הנקראת "מוות", צריכים לגלח את שערותיהם כמו שעושה המצורע הנחשב כמת, כשהוא בא להיטהר ולהתכפר⁵.

השערות והמוח

לפי תורת החסידות⁶, השערות רומזות לגילוי אור נעלה ביותר הנמשך מעצמוּת האלוקות, כשם שהשערות צומחות ויונקות את חיותן מן המוח שבגולגולת. מצד שני, מבין כל חלקי הגוף, השערות הן המקום שבו החיוּת הנמשכת מהמוח, מורגשת במידה הפחותה ביותר, עד כדי כך, שכאשר גוזזים את השערות, המוח לא חש שום כאב, וזאת בשונה משאר חלקי הגוף, שכאשר הם נפגעים, המוח חש את הכאב. הסיבה לכך היא, מפני שהחיוּת שבשערות הינָהּ מצומצמת ביותר⁷.

לכן, השערות הן משל לאור שבו ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם. מצד אחד, זהו אור שנמשך מעצמוּת ומהות האלוקות. אך מצד שני, החיוּת האלוקית מצומצמת מאוד, והיא לא מורגשת ולא ניכרת בעולם בגלוי, כפי שהיא מורגשת וניכרת בעולמות העליונים הרוחניים.

אין כניסה לקליפות

עבודת ה' של הלויים היא בבחינת הגבורה והצמצום, בשונה מאחיהם הכוהנים שעבודתם היא בבחינת החסד וההשפעה. ואמנם בזכות הצמצום, האור האלוקי בא לעולם ושורה בו מבלי שהעולם יאבד את מציאותו אל מול האור הגדול, אך לצמצום יש מחיר. כשהאור מאיר ללא צמצומים, קליפות הטומאה אינן יכולות לקבל חיוּת, אך אחרי שהוא מצטמצם ומתמעט, ייתכן שהקליפות יקבלו חיוּת מאור הקדושה.

ומאחר שעבודת הלויים קשורה בעניין הצמצום, יש חשש שמרוב צמצומים, תומשך חיוּת אלוקית גם אל הקליפות. לכן הצטוו הלויים להסיר לגמרי את שערותיהם, המורות על האור האלוקי הנעלה המגיע היישר מעצמוּת האלוקות, כדי שהטומאה לא תקבל חיוּת ממקום כה נעלה. ומאחר שהחשש הזה לא קיים אצל הכוהנים, שעבודתם איננה בקו הגבורה והצמצום, הציווי על הסרת השֵׂעָר נאמר ללויים ולא לכוהנים⁸.

1. תגלחת הלויים הייתה רק במדבר, ואינה נוהגת לדורות (ספר המצוות להרמב"ם, מצוַת עשה צ"ג). ↩

2. רש"י, רבינו בחיי. ↩

3. תהילים, פרק ק"ו, פסוק כ"ח. ↩

4. ראה במדבר, פרק י"ב, פסוק י"ב. תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"ד, עמוד ב'. ↩

5. ראה ויקרא, פרק י"ד, פסוק ט'. לפרטי הלכות תגלחת המצורע, ראה אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'תגלחת מצורע'. ↩

6. ראה גם בפרשת נשא, בדרשה "שערה מופלאה", ובהערות שם. ↩

7. מאמר דיבור-המתחיל 'ביום ההוא יגלח', מאמרי אדמו"ר הזקן - תקע"ב, עמוד רכ"ב ואילך. ↩

8. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ד, ב'. וראה להלן בפרשת קורח, בדרשה "כהונה שׂוערת". ↩