מנורת הביטול

המנורה כמשל

בתחילת הפרשה עוסקת התורה במעשה המנורה, והפטרת הפרשה היא בנבואת זכריה הנביא על המנורה שנראתה לו בחלומו: "ראיתי והנה מנורת זהב כולה וְגֻלָּהּ על ראשה, ושבעה נרותיה עליה"¹. ומלאך ה' אומר לו כי מנורה זו היא משל לִדְבַר ה' אל זרובבל.

מוסבר על כך בתורת החסידות², כי המנורה היא משל לדבר ה' שבו נברא העולם, ודבר ה' הוא מְקור נשמות ישראל.

ועל כך אומר הכתוב: "וזה מעשה המנורה" - זה המעשה שעל האדם לעשות כדי להתקרב אל דבר ה', המקור והשורש של נשמתו, כדלהלן.

על-ידי 'אהבת ישראל' - נתבטל לה'

המנורה נוצרה מגוש זהב גולמי, שהיכו בו בפטיש עד שקיבל את צורתה של המנורה. בעבודת ה', הכוונה לכך שאדם המבקש להתקרב אל מקורו ושורשו, צריך לשבור את ישותו וגאוותו עד לביטול מוחלט כלפי הבורא, כהוראת המשנה: "בטל רצונך מפני רצונו"³.

וכיצד יוכל האדם להגיע לביטול שכזה? - על כך מוסיפה התורה ואומרת, שהמנורה הייתה "מקשה". כלומר, לפני שהמנורה קיבלה את צורתה הסופית, היא הייתה גוש אחד של זהב. כך גם בנשמות ישראל: לאחר שירדו הנשמות והתלבשו בגוף הגשמי, יש ביניהן רמות שונות, אך מצד שורשן ומקורן, כל הנשמות נחשבות כדבר אחד⁴.

ועוד: כנסת ישראל נמשלה למנורה, וכמו שבמנורה, על ידי הקשת הגוש - החלק שהיה למעלה יורד למטה, ומה שלמטה עולה למעלה, כך כל ישראל ערֵבים זה בזה⁵, כלומר מעורבים זה בזה. וכמו שלאדם יש ראש ורגל, והראש זקוק גם לרגל, כך נשמות גבוהות ונשמות נמוכות זקוקות זו לזו ומשלימות זו את זו⁶.

הנשמה קרויה נר, כמו שכתוב⁷: "נר ה' נשמת אדם", וכללות נשמות ישראל נקראה מנורה, ויש בה שבעה נרות שהם שבע מדרגות בעבודת ה', כנגד שבע המידות:

המדרגה הראשונה היא של יהודי שעובד את ה' מאהבה הנמשכת כמים - מידת החסד. מדרגה שנייה - מאהבה כרשפי אש - מידת הגבורה. מדרגה שלישית - עבודה בקו התורה - מידת התפארת. מדרגה רביעית - לנצח ב"סור מרע ועשה טוב" - מידת הנצח. מדרגה חמישית - הודיה, שגם כשאינו מבין בשכלו, מודה הוא על האמת - מידת ההוד. מדרגה שישית - התנשאות (חיובית). ומדרגה שביעית - עבודה במידת השִפלות, הביטול והענווה⁸.

נמצינו למדים, שלכל אחת מנשמות ישראל ישנה עבודה משֶלה ומעלה משלה, הן בעלי נשמות גבוהות והן בעלי נשמות נמוכות.

על-ידי 'אהבת ישראל' ניגאל

התבוננות מעמיקה בכך שבשורשם כל בני ישראל הם אחד, ושהנשמות הנמוכות הגיעו דווקא מהמקום הגבוה ביותר, תפעל באדם ביטול עצום, ושוב לא יחשיב את עצמו לעומת זולתו. ביטול זה יביא אותו לעלייה גדולה בעבודתו ולדבֵיקות בשורשו, ויתרום להשגת היעד שכל העולם יתבטל לאלוקות, ויהיה ראוי לגאולה האמיתית והשלימה.

1. זכריה, פרק ד', פסוק ב'. ↩

2. 'ליקוטי תורה', פרשת בהעלותך, דף כ"ט', ג'. ↩

3. מסכת אבות, פרק ב', משנה ד'. ↩

4. ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ב. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ט, עמוד א'. ↩

6. 'ליקוטי תורה', פרשת בהעלותך, דף ל"ג, ג'. ↩

7. משלי, פרק כ', פסוק כ"ז. ↩

8. 'ליקוטי תורה', פרשת בהעלותך, דף כ"ט, ג'. ↩