להאיר את המצוות

מה פשר הבלעדיוּת?

העבודות היום-יומיות שנעשו בבית המקדש, התבצעו בידי שלל אנשים - השוערים והמשוררים, השוחטים והמקריבים, המקטירים והמברכים, כולם היו אנשים שונים שהתחלפו ובאו. לאיש לא הייתה 'חזקה' קבועה ובלעדית על עבודה כזו או אחרת.

אך יש 'יוצא מן הכלל' אחד. זהו האיש האחראי על הדלקת המנורה הטהורה, עבודה זו התבצעה בידי הכהן הגדול. אהרן הכהן בימיו, והכוהנים הגדולים שבכל דור ודור אחריו. אמנם, גם כהן הדיוט יכול להדליק את הנרות, וגם זר, אדם שאינו כהן, יכול לעשות זאת¹, אך התורה הטילה תפקיד זה לכתחילה על אהרן דווקא². בנוסף, הטבת הנרות ועריכתם³ יועדה לכהן בלבד.

ונשאלת השאלה:

מהי השייכות המיוחדת של אהרן הכהן לעבודה זו של הדלקת המנורה, שמפני-זה עבודה זו הוטלה דווקא עליו?

רועי ישראל

בעם ישראל ישנם "שבעה רועים"⁴. שבעה אנשים שקמו לאומה היהודית ותפקידם לדאוג לצאן מרעיתם - עם ישראל. ברוחניות, כל אחד מהשבעה, משפיע לעם ישראל כוח בסוג עבודה רוחנית השייכת אליו. נאמר בזוהר⁵ שאהרן הכהן נִמנה על שבעת הרועים הללו, ועניינו היה להשפיע לבני ישראל כוח לעבוד את ה' בקו האהבה.

הסיבה לכך שדווקא אהרן הוא הממשיך לבני ישראל את הכוח לעבודת ה' מתוך אהבה⁶, היא משום שאהרן הוא איש אהבה וחסד בעצם נפשו, וכפי שהמשנה מעידה עליו, שהיה "אוהב שלום ורודף שלום" ו"אוהב את הבריות"⁷. עבודתו של אהרן באהבת ה', התבטאה גם בכך שעבודתו כרועה של בני ישראל הייתה להשפיע ולהמשיך בחייהם אהבת ה'.

המנורה שבלב

המצוות נמשלו לאור הנר, ככתוב בספר משלי⁸: "כי נר מצוה ותורה אור". מכאן, שהדלקת נרות המנורה לא הייתה רק פעולה גשמית פשוטה של הדלקת נר, אלא ברובד עמוק יותר, עבודה זו נועדה להמשיך לבני ישראל תוספת בקיום המצוות שנקראו "נר". לכן האיש שנבחר למשימה זו, הוא דווקא אהרן הכהן. בעקבות שייכותו המיוחדת לאהבת ה', הוא זה שבכוחו להוסיף חיוּת ואור בקיום המצוות של היהודי הפשוט. וזאת הודות לפעולתו, שלבני ישראל תהיה תוספת באהבת ה', וכתוצאה מכך גם תוספת כוח בקיום מצוותיו.

אמנם בימינו בית-המקדש אינו קיים, ועבודת הדלקת הנרות כפשוטה אינה מתבצעת, אך כבר נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"⁹, ודייקו חכמינו¹⁰: "בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם - בתוך כל אחד ואחד". עבודת המשכן במובן הרוחני, קיימת בכל אחד ואחת מישראל, ולכל אחד ואחת ישנה היכולת להדליק את המנורה אשר בלבבו, להמשיך אהבת ה' בחיי היום-יום שלו, ועל-ידי-זה להתעלות מעלה מעלה בקיום המצוות.

1. רמב"ם, משנה תורה, ספר עבודה, הלכות ביאת המקדש, פרק ט', הלכה ז'. ↩

2. ראה בספר שמות, פרשת תצוה, בדרשה "כולנו מדליקים", וראה בספר ויקרא, פרשת אמור, בדרשה "הזכות והחובה". ↩

3. הטבת הנרות כללה: דישון, שהוא הוצאת הפסולת (הפתילות הישנות והשמן המשומש) לאחר שהנרות כבו, ניקוי הבזיכים, החלפת הפתילות, ומילוי הבזיכים מחדש בשמן-זית טהור. ↩

4. מיכה, פרק ה', פסוק ד'. ↩

5. זוהר חדש, ב'תיקונים' (מהדורת מונקאטש תרע"א), דף ע"ג, עמוד א'. ↩

6. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת בהעלותך, דף כ"ט, ג' ואילך. ↩

7. מסכת אבות, פרק א', משנה י"ב. ↩

8. פרק ו', פסוק כ"ג. ↩

9. שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'. ↩

10. ראשית חכמה, שער האהבה, פרק ו'. אלשיך לשמות, פרק כ"ה, פסוק ח'. 'שני לוחות הברית' (מהדורת אמסטרדם תנ"ח), דף ס"ט, עמוד א'. ↩