בין המנורה למזבח

למה נסמכו הפרשיות?

פרשת "בהעלותך" נפתחת בציווי של הקדוש-ברוך-הוא לאהרן להיטיב את נרות המנורה. הציווי שהטבת הנרות תהיה בידי אהרן, בא לאחר המסופר בסיום הפרשה הקודמת, פרשת "נשא", על קורבנות הנשיאים ביום חנוכת המזבח.

כידוע, שום דבר שבעולם אינו מקרי¹. ו"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא-אם-כן מכריזים עליו מלמעלה"². קל וחומר שהדבר נכון לגבי התורה, שבה בוודאי שום דבר איננו "במקרה". לפי זה צריך להבין, מדוע בחרה התורה להסמיך את פרשת קורבנות הנשיאים לפרשת הטבת הנרות על ידי אהרן?

מה פשר העצב?

מוסבר על כך במדרש³ שהפרשיות הללו נסמכו זו לזו, כי כשאהרן ראה את שנים-עשר נשיאי השבטים מקריבים קורבנות בחנוכת המזבח, בעוד שהוא ושבטו, שבט לוי, אינם משתתפים בכך, חָלְשה דעתו של אהרן והוא התעצב אל לִבו. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: "חייךָ, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות בבוקר ובערב".

לכאורה, כלל לא מובן מה גרם לאהרן להתעצב כל כך? הרי אהרן, ככהן, הקריב במשכן קורבנות רבים לאין-ספור מהקורבנות שהנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח! ועוד, שלאהרן הייתה עבודה חשובה עוד יותר מהקרבת הקורבנות, והיא הקטרת הקטורת. וכדברי המדרש: "אמר הקדוש-ברוך-הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עליי כקטורת"!⁴

בהתאמה אישית

ההסבר לכך הוא, כי בעת חנוכת המשכן, הייתה המשכת אורות נעלים מלמעלה. 'חנוכה' היא מלשון חינוך. בחינוך ילד ללימוד חדש או להנהגה חדשה, נותנים לו בתחילת הדרך חיזוקים ותוספת כוח כדי להתמיד בהמשך⁵. כך גם בתחילת העבודות במשכן, הקדוש-ברוך-הוא העניק לבני ישראל תוספת כוח, כדי שיתמידו בעבודתם.

לפי-זה מובן, מדוע נעצב אהרן הכהן. היה זה משום שראה את עצמו האיש המתאים להמשיך את האור הנעלה הזה, בהיותו אחד מרועי ומנהיגי העם שנבחר לכך על-ידי ה', שני במעלתו רק למשה רבינו, וחשוב יותר ונעלה יותר מנשיאי השבטים.

על כך ענה לו הקדוש-ברוך-הוא: "שלך גדולה משלהם". אכן ישנה הארה גדולה בחנוכת המזבח, אך היא אינה דומה לאור שנמשך על ידי הדלקת המנורה. ולכן דווקא אהרן, בגלל רום מעמדו, נבחר לעבודה נעלית זו של "בהעלותך את הנרות".

כל אחד ואחת מאיתנו צריך להפנים, כי למרות שנדמה לו שהדשא של השני ירוק יותר, ושחברו עוסק בעבודה רוחנית חשובה יותר, בסופו של דבר הקדוש-ברוך-הוא הועיד לנשמתו עבודה רוחנית שמתאימה רק לו, ורק הוא מסוגל וראוי לעשותה.

1. כתר שם טוב [מהדורת קה"ת תשס"ד], הוספות, סימן קע"ט. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז', עמוד ב'. ↩

3. מובא בפירוש רש"י וברמב"ן לבמדבר, פרק ח', פסוק ב'. וראה מדרש תנחומא, פרשת בהעלותך, סימן ה'. במדבר רבה, פרשה ט"ו, פיסקא ג'. שם, פיסקא ו'. ↩

4. תנחומא, פרשת תצווה, סימן ט"ו. ↩

5. ראה גם לעיל בפרשת נשא, בדרשה "הקטורת כאמצעי חינוכי". ↩