בעל התניאהזכות והחובה
"עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת, לִפְנֵי ה' תָּמִיד"
ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ד'
למה דווקא ההטבה?
בספר "ויקרא" אנו למדים על עבודת הקודש - דיני הקורבנות, ומצוות והנהגות הקשורות לכוהנים, משרתֵי ה'.
בפרשתנו מדובר, בין השאר, על הדלקת 'נר התמיד' במנורת הזהב הניצבת במרכז המשכן, ולאחר מכן במקדש.
הכנת הנרות להדלקה נקראת 'הטבת הנרות', והיא כוללת הוצאת הפתילות הישנות והשמן המשומש1, ניקוי הבזיכים, החלפת הפתילות ומילוי שמן-זית טהור.
מִצְוַת הטבת הנרות מוטלת על אהרן הכהן, ואילו הדלקת הנרות כשרה גם בזר שאינו כהן. שואלים על כך מפרשי התורה: איך ייתכן שעל ההכנה ה'טכנית' מְצוּוֶה אהרן הכהן הגדול, בעוד שההדלקה, החשובה לכאורה יותר, כשרה גם בזר?2 ועוד: הטבת הנרות כשרה גם בכהן הדיוט, ומדוע נצטווה עליה כאן דווקא אהרן?
בין עריכה להדלקה
על-פי תורת החסידות, תכלית בריאת העולם היא שעם ישראל יעסוק בתורה ובמצוות, וישלים את 'עבודת הבירורים'.
מאחר שאנו חיים בעולם גשמי, ונשמותינו מלובשות בגוף גשמי, אנו עשויים לשכוח את תכלית קיומנו, ואז עלולה להיות חלישות בקיום המצוות בהידור ובשמחה. המשמעות הרוחנית של עריכת הנרות בידי אהרן, היא 'לערוך' ולרענן את הזיכרון שבלב האדם לגבי תכלית העולם הזה, ובכך להלהיט את לִבו מחדש.
כמו אהרן
ההלכה שההדלקה כשרה בזר מלמדת, כי 'הדלקת' אור נשמתו של יהודי נוסף אינה מוטלת רק על יחידי סגולה. זו זכותו וחובתו של כל יהודי, כדברי המשנה3: "הווי מתלמידיו של אהרן… אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" - בדרכי נועם ובאהבה.
עם זאת, אומרת התורה, שה"הטבה", הכנת השמן והפתילה לפני ההדלקה, יכולה להיעשות רק על ידי אהרן הכהן (או על ידי כוהנים מזרע אהרן). ללמדנו, שאמנם כל אחד יכול וצריך לעסוק בקירוב הזולת, אבל ההחלטה לקביעת האמצעים לעשות זאת, לא נמסרה לכל אחד4, אלא רק לכהן.
שהרי אדם עלול לחשוב: העיקר הוא לפעול על הזולת, ולא משנה באיזו דרך - אסביר לו את התורה לפי הבנתי, אבחר מצוות שמתאימות לי, וכדומה. על כך באה ההוראה שה"הטבה" נעשית רק על ידי כהן: לא כל אחד מתאים לבחור ולהכין את הדברים שבהם מדליקים את הנר של בני ישראל.
עניינו של כהן - שאין לו נחלה משל עצמו, אלא "ה' הוא נחלתו"5, ובלשון הרמב"ם: "נָדבה רוחו… להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו"6. לכן דווקא הכהן, המובדל מענייני העולם ודבק בה', יכול להכין את הדברים שבאמצעותם מאירים את אור הנשמה. ולאחר שהכהן הכין את השמן והפתילה, מוטלת חובה על כל אחד להדליק את הנרות - להפיץ את המעיינות חוצה.