בעל התניאלהאיר מבעד למחיצות
"מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם"
ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ג'
מרכז העניינים
מעגל השנה היהודי, סובב סביב ההגעה לבית-המקדש לצורך קיום מצוות שונות, כמו אכילת מעשרות והקרבת קורבנות. אך עצם ההתייצבות בהר הקודש בירושלים, היא מצוה בפני עצמה - החיוב 'לראות ולהיראות' בבית-המקדש בחגים מסוימים, כפי שנאמר: "שלֹש פעמים בשנה, יֵרָאֶה כל זכורך את פני ה' א-לֹהיך, בַמקום אשר יבחר "1.
פרשתנו מונה את סדר מועדי השנה ואת המצוות הייחודיות לכל חג. בהמשך, הפרשה שָׁבָה ועוסקת בבית-המקדש עצמו, ומדברת על הבאת שמן-זית להדלקת המנורה בבית-המקדש, ועל הדלקת המנורה מדי ערב בהיכל בית-המקדש, מחוץ ל'קודש-הקודשים'. בנוסף, יש לאפות שתים-עשרה חלות, אותן יש להניח על 'שולחן לחם הפנים', ומִדי שבת יש להחליף את החלות בחלות טריות, כאשר את החלות הישנות יאכלו הכוהנים.
חציצה חיובית
בפרשת "תרומה" שבספר "שמות", התורה מתארת את מלאכת עשיית המשכן, מהמסד ועד הטפחות. מהציווי הכללי על עשיית המשכן, "ועשו לי מקדש"2, ועד להוראות מדוקדקות באשר לתפירת היריעות השונות, ועשיית ציץ-הזהב שבראש הכהן הגדול.
המשכן עצמו, כולל שני אגפים. 'קודש-הקודשים', בו שוכן ארון ברית ה', וה'קודש', בו נמצאים המזבח הפנימי, השולחן והמנורה. בכניסה למשכן, היו עמודי עץ מצופים זהב, עליהם נתלו פרוכות העשויות מיריעות ארוגות בצורות שונות משני הצדדים.
גם בין ה'קודש' ל'קודש-הקודשים' חוצצת פרוכת, ותורת החסידות מלמדת3, כי ההבדלה באמצעות 'פרוכת המסך' איננה רק הבדלה בין חללים גשמיים, אלא מחיצה בין דרגות הקדושה השוררות בכל אחד משני צִדי המתרס.
לולי 'פרוכת המסך', קדושת המקום הגשמי המזוכך ביותר, הלוא הוא 'קודש-הקודשים', הייתה מתפשטת אל היכל ה'קודש', ומשם ל'חצר המשכן', ל'מחנה לוִייה' וכן הלאה. ואם כן, לא הייתה נשארת כל ייחודיות ל'קודש-הקודשים'. לשם כך, נועדה הפרוכת - לחצוץ בין המקום בו האלוקות שורה בגלוי, ללא צמצומים, לשאר העולם.
להאיר מבפנים החוצה
את חלונות בית-המקדש, בנה שלמה המלך "שקופים אטומים"4. כלומר, כאלה שאינם משמשים להארת חלל המקדש עצמו, אלא דווקא להשפעת האור החוצה. חז"ל5 אומרים, כי בכך בא לידי ביטוי עיקרון חשוב במשמעות הכללית של המקדש שנועד להאיר את העולם, ולכן המגמה היא השפעת אור מבפנים - החוצה.
זו גם תפקידה של המנורה - להאיר את העולם, ולכן המנורה מוצבת דווקא מחוץ לפרוכת ול'קודש-הקודשים'. הכל כדי להאיר את גשמיות העולם, וכדי להפוך אותו למקום טוב יותר.