נרות של שמחה

למה דווקא בחוץ?

פרשתנו עוסקת רבות בענייני טומאה וטהרה. חלק ממושגים אלה, אינם נוהגים 'הלכה למעשה' בימינו כשאין בית-המקדש קיים, אך בעבר היו משמעותיים מאד בחיי היום-יום של עם ישראל, והיו רלוונטיים לגבי כניסה למקדש, אכילת קודשים, מגע בתרומה (מתנות כהונה הבאות מן הצומח), ועוד. הזהירות וההקפדה על חיי טהרה, חלה במשנה-תוקף על הכוהנים המשרתים במשכן ובמקדש, ואסור להם להיטמא למת, למעט אם מדובר בבן-משפחה קרוב מדרגה ראשונה.

אחת העבודות החשובות שהכוהנים עשו בבית-המקדש, הייתה הדלקת המנורה הטהורה. על בניית המנורה בת שבעה הקנים¹ קראנו לראשונה בספר "שמות". שם מופיעים גם ציוויים על הדלקת המנורה. בפרשתנו, חוזר האלוקים ומְצַוֶה למשה לומר לבני ישראל להביא אליו - למשה - שמן זית זך, בו ישתמש אהרן הכהן הגדול, כדי להדליק את הנרות במנורה.

המנורה עמדה בהיכל, ויש מפרשני המקרא² התמהים על מיקומה ושואלים: כידוע, 'קודש-הקודשים' הוא המקום המקודש והנעלה ביותר בבית-המקדש, עד כדי כך, שהכניסה אליו אסורה לחלוטין, מלבד לכהן הגדול הנכנס ביום הכיפורים 'לפנַי ולפנים' להקטיר קטורת כדי לכפר על חטאות העם ולשאת תפילה.

לכאורה, 'קודש-הקודשים' הוא המקום האידיאלי עבור מנורת הזהב, ומדוע היא אינה מוצבת שם?

שימור ההתלהבות

מדברי חז"ל והמפרשים, עולה שהמוטיב המרכזי של המנורה, הוא לשַמש כלי להפצת אור ה' בעולם.

להבהרת הדברים, נקדים שתורת החסידות מלמדת שהעובדה שהקדוש-ברוך-הוא ציווה אותנו בתרי"ג מצוות, אמורה לגרום לנו שמחה עצומה. הודות למצוות, אנחנו, נבראים מוגבלים, יכולים להתחבר לבורא, ולגרום לו נחת-רוח באמצעות מעשה גשמי. אלא שהטבע האנושי מקשה עלינו לשמר התלהבות ממעשים שאנחנו עושים שוב ושוב, יום אחר יום. וכאן מגיע תפקידו של הכהן הגדול לידי ביטוי - אהרן מדליק את ה'נר' שלנו - הלוא היא הנשמה³, באש של שמחה⁴.

דווקא בעיתות שגרה

לכן חשוב להציב ולהדליק את המנורה דווקא "מחוץ לפרוכת", ולא ב'קודש-הקודשים'.

'קודש-הקודשים' אכן מייצג את הנעלות שבדרגות, או את המועדים המיוחדים בהם אנו חשים את הרגש המיוחד בקיום המצוות.

אך בזמנים מיוחדים שכאלו, אין צורך במנורה. המנורה נמצאת דווקא מחוץ ל'קודש הקודשים', ומזוהה עם העולם הזה⁵ ועם ימי החול, כאשר דווקא אז אנו נזקקים לנרות שיציתו בנו שמחה, ולהשפעתו המיוחדת של אהרן הכהן, המברך את עם ישראל באהבה⁶.

1. שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"ב. ↩

2. ראה מדרש תנחומא, פרשת תצוה, סימן ז'. וראה ביאורים בפירושי רש"י, בעל הטורים, ועוד, לויקרא, פרק כ"ד, פסוק ג'. ↩

3. ראה משלי, פרק כ', פסוק כ"ז: "נר ה' נשמת אדם". ↩

4. ראה 'תורה אור', פרשת תצוה, דף פ"א, א' ואילך. ↩

5. 'תורה אור', פרשת לך לך, דף י"ב, א'. וראה שם, הוספות לפרשת תצוה, דף ק"י, א'. ↩

6. על-פי נוסח 'ברכת כוהנים'. ↩