בעל התניאלכפות ולהעלות
"קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'"
שמות, פרק ל"ה, פסוק ה'
צעד ראשון בעבודת ה'
הבה נכיר מושג מרכזי בעבודת ה' על פי תורת החסידות - "אִתכפיא". כך מוגדרת בטרמינולוגיה הקבלית, כפיית היצר-הרע על-ידי היצר הטוב. כאשר בלב האדם ניטש מאבק, האם לבחור בצד הקדושה או להיכנע לתאוותו הרגעית, ברגע שהוא מצליח לרסן את התאווה וכופה את יצרו הרע, ומתגבר על המאוויים השליליים - הוא מעניק ניצחון ליצרו הטוב.
משימה זו, היא למעשה הצעד הראשוני בעבודת ה' הפנימית, והיא נדרשת מה'בינונים', שבנפשם עדיין מתחולל מאבק, והרע עודנו קיים אצלם בחלל השמאל שבלב1. ואילו צדיקים שכבר אין בנפשם כל רע, עובדים את ה' ברמה של "אִתהפכא" - הפיכת הרע עצמו לטוב. בספר הזוהר נאמר, כי "כד אתכפיא סטרא-אחרא, אסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא בכולהו עלמין"2. כלומר, כאשר היהודי כופה ומכניע את 'הצד האחר' - שלעומת צד הקדושה3 - אזי כבודו של הקדוש-ברוך-הוא מתעלה ועולה בכל העולמות.
ונשאלת השאלה הפשוטה: האמנם סילוק והתעלוּת האלוקות היא דבר חיובי?
'סילוק' מסוג אחר
ההסבר לכך הוא, שאל העולם נמשכים ומאירים שני סוגים של אור וחיוּת אלוקית. סוג אחד, הוא אור ה'ממלא כל עלמין' המצטמצם ומותאם לכל פרט בבריאה כפי עניינו. והשני, הוא אור ה'סובב כל עלמין', אור אלוקי בלתי מוגבל, שלא מתלבש בכל נברא לפי עניינו, אלא מאיר על כלל העולמות והנבראים באותה מידה.
זו הכוונה במאמר הזוהר "אסתלק יקרא". האור אינו מסתלק ונעלם מן העולם, אלא מאיר עליו ברמה נעלית בהרבה, כזו שלא מושגת לגמרי. ברגע שהיהודי כופה את יצרו הטוב על הרע, ו"מסלק" את רצונותיו ומאוויי נפשו השליליים - הוא מגביר את נוכחות הקדושה בבריאה, בהשפעת אור האין-סוף 'הסובב כל עלמין'4.
בחירה בעלת חשיבות
וכאן אנו מתחברים לפרשת השבוע, בה נאמר: "קחו מאִתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאהָ את תרומת ה', זהב וכסף ונחושת". הדגש על המושג 'תרומה' פעמיים בפסוק אחד, מלמד אותנו מסר לחיינו.
'תרומה' היא מלשון "הֲרָמָה" והעלאה5. כל אחד ואחת מישראל חייב לראות לעצמו זכות וחובה לעסוק בעבודת ה"אִתכפיא". כאשר יהודי מצוי במאבק פנימי בין הרצון להיכנע למשיכת הלב - לבחירה בחיי האמת והנצח, עליו להיות מודע לחשיבות הרבה הגלומה בבחירתו, להתעלות ולרומם את עצמו ולעשות נחת-רוח ליוצרו.