ראש של שבת

ניקוד משמעותי

בפרשיות הקודמות, למדנו על מלאכת עשיית המשכן כציווי הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו. כאן, בפרשתנו, מתואר הליך המסירה והביצוע. משה ריכז את העם, ומסר לו את סדר עשיית המשכן וכליו כפי שנצטווה.

בפתח דבריו, חוזר משה רבינו ומזכיר את ערכה של שמירת השבת. ובדברי משה על השבת, יש דבר מעניין. הנוסח הוא "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה", כשהניקוד המדויק הוא, שימו לב: 'תֵּעָשֶׂה' ולא 'תַּעֲשֶׂה'. לכאורה, ההבדל הוא ש'תַּעֲשֶׂה' היא עשייה המצריכה יגיעה והתעסקות מצד האדם, ואילו 'תֵּעָשֶׂה' פירושו עשייה בדרך ממילא, ללא פעילות מצד האדם.

ואכן המפרשים¹ שואלים:

מדוע התורה לא נוקטת כאן בלשון הפשוטה, של אמירה שהיהודי אמור לעבוד במשך ימי השבוע ולשבות ביום השבת, אלא היחס לעבודה בששת ימי המעשה הוא כדבר שמתבצע מאליו?

במדרש, הדבר מוסבר על-פי דברי התלמוד² - "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על-ידי אחרים". כלומר, כאשר יהודי חי על-פי רצון ה', הברכה שרויה בעסקיו, והוא מרוויח את לחמו ללא מאמץ.

דעת הטועים

בספר התניא מוסבר³, כי בימי קדם לא חשבו בני האדם להעז ולכפור בקיום הבורא או במלכות הבורא. הטעות הכפרנית הראשונה הייתה המחשבה, שאחרי שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם, הוא הפקיד את ניהולו בידי הכוכבים והמזלות. עם הדורות, באו אנשים וטענו שגרמי השמים הם אלו שבראו את העולם, ומשם קצרה הדרך לכפירה מוחלטת.

המסר הנוגע אלינו מכך הוא, כי עלינו לזכור שכל דבר בעולם מתנהל על-פי רצון ה', וגורמי התיווך לקבלת השפע כמו עסק המניב רווחים, הם רק כלי שרת ביד יוצרם - כגרזן ביד החוצב. ולכן היגיעה וההשקעה באותם 'מתווכים' יתר על המידה, היא במובן מסוים 'עבודה זרה'⁴.

עבודת כפיים

כל יהודי צריך ליישם עיקרון זה בחייו. הדרך הרצויה לעשיית מלאכה בששת ימי החול, היא שלא להיות עסוק וטרוד בה יותר מדי, שהרי סוף-סוף השפע בא מאת הקדוש-ברוך-הוא, והוא הקובע באיזו מידה כל אחד יתפרנס.

המצב האידיאלי הוא, שעיקר ההשקעה של המרץ והכוחות יהיה בתורה ומצוות. במשך כל ימי השבוע, היהודי מתאמץ לפנות יותר זמן וכוחות לענייני היהדות, והדבר מתמצה ביום השבת כאשר העיסוק הוא בתורה ובמצוותיה בלבד.

זהו ההסבר לניסוח הפסוק באופן הזה. להורות שעבודת החול נעשית בידיים, כמו שנאמר⁵: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך", בעוד שהראש נשאר עסוק תמיד בענייני השבת, הם החיים הרוחניים⁶.

1. 'אור החיים', רבינו בחיי, ועוד. ↩

2. מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד ב'. ↩

3. שער הייחוד והאמונה, פרק ב' ואילך. וראה משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק א', הלכות א'-ב'-ג'. ↩

4. 'ליקוטי תורה', פרשת אחרי, דף כ"ז, ג'. ↩

5. תהילים, פרק קכ"ח, פסוק ב'. ↩

6. הביאור על-פי ליקוטי שיחות, חלק א', עמוד 188. ↩