מלחמה מול החוצפה

שרשרת ניסים מדהימה

מהפך. כך ניתן להגדיר את השינוי במעמד עַם-ישראל בעולם, לאחר היציאה ממצרים. בתוך תקופה קצרה, הצליח עם של עבדים, מעונה גשמית ונחוּת רוחנית, לנצח את האימפריה הגדולה ביותר בעולם.

היציאה התרחשה בסדרת ניסים מדהימה, שכללה עשר מכות של תופעות יוצאות-דופן, כמו הפיכת כל המים במצרים לדם, והחשכת מצרים לשלושה ימים, דרך יציאת עַם-ישראל מהגלות, בתמיכתו ובעידודו של פרעה, ועד לשיא - בקיעת הים והטבעת הצבא המצרי האדיר במצולותיו. בכך הראה הקדוש-ברוך-הוא לעיני כל העולם, את הקשר העמוק והמיוחד שיש לו עִם עַם ישראל, וכפי שנאמר בהמשך, לקראת מתן תורה: "וִהְיִיתֶם לי סגולה מכל העמים"¹.

מלחמה רוחנית פנימית

שרשרת האירועים המופלאה, הותירה רושם עז בלב אומות העולם, אשר התוודעו להתרחשות, ואף חשו² בנס קריעת ים-סוף. לכולם היה ברור, שמי שינסה להילחם בעָם הנודד במדבר, ייצא כאשר ידו על התחתונה, אך אומה אחת הרהיבה עוז בנפשה. מיד לאחר חניית בני ישראל ברפידים, פתחו בני עמלק במתקפה כנגד מחנה ישראל.

המדרש³ מביא משל, הממחיש את הסיטואציה, ומצוטט גם על-ידי רש"י⁴. תארו לעצמכם אמבטיה מלאה מים רותחים. אף אחד לא מעז להיכנס לתוכה, אך כאשר בא אדם אחד וקופץ לתוכה, הוא אמנם נכווה, אבל הפחד בלבבות מפני הכניסה לאמבטיה - פוחת באחת.

את זה מסמל עמלק. החוצפה וגסות-הרוח שאפיינו אותו, גרמו לו לתקוף את עַם ישראל, על אף הידיעה שצעד כזה יגבה ממנו מחיר כבד, ובלבד להוריד את 'קרן ישראל' בעיני העמים.

בגלל חוצפתו זו, נצטוו ישראל להשמיד את עמלק וצאצאיו בכל הדורות. בימינו, לאחר שסנחריב בלבל את האומות⁵ ולא ניתן להבחין מיהו זרע עמלק, מִצְוַת מחייתו של עמלק מן העולם, לובשת צורה רוחנית יותר.

בנחישות ובתקיפות

בכל אחד ואחת מאיתנו, שוכן לו 'עמלק'. כאשר אנו מתמלאים ברצון להוסיף ולהתחזק בענייני קדושה, קיום המצוות ולימוד התורה - הוא מגיח ומתעורר. הוא מתאמץ לקרר את ההתלהבות המתלהטת מהרצון הפנימי שלנו לבצע את רצון ה' (ולכן נאמר על עמלק: "אשר קרך בדרך"⁶ - מלשון קרירות⁷).

במלחמה בעמלק, עלינו לגלות אפס סובלנות. בחזית הפנימית הזו, יש לנקוט נחישות ותקיפות גדולה. אל מול חוצפתו של עמלק, נשתמש ב"חוצפה דקדושה" - "גאון יעקב" במי ובמה שאנחנו מייצגים - ונמחה את עמלק מכל וכל.

1. שמות, פרק י"ט, פסוק ה'. ↩

2. שמות רבה, פרשה כ"ז, פיסקא ד'. בעל-הטורים, שמות, פרק י"ח, פסוק א'. ↩

3. תנחומא, פרשת כי תצא, סימן ט'. ↩

4. בפירושו לדברים, פרק כ"ה, פסוק י"ח. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד א'. ↩

6. דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ח. ↩

7. ראה מאמר דיבור-המתחיל "זכור", בספר המאמרים קונטרסים, חלק ב' (לאדמו"ר הריי"צ), עמ' 570 ואילך. וראה גם בדרשה לפרשת יתרו, "עת לנוע". ↩