בעל התניאגאולת האורות
"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'"
שמות, פרק י"ד, פסוק ד'
מהו היעד?
בני ישראל יצאו ממצרים "ביד רמה", והתחילו את המסע לעבר היעד הנכסף - הארץ המובטחת. ביום השלישי להליכה, כאשר הם מוקפים בשבעה ענני כבוד שמימיים1, הם נענו לציווי האלוקי והתחילו לנוע חזרה, לכיוון ממנו הגיעו - למצרים.
הקדוש-ברוך-הוא הסביר למשה רבינו, כי המהלך נועד להטעות את המצרים, ולגרום להם לחשוב כי היהודים הנבוכים אינם יודעים את הדרך, ולכן הם מסתובבים במעגלים חסרי כיוון. הדבר יגרור את פרעה למלחמה מול ישראל, שתסתיים בהטבעת המצרים בַּיָם על-ידי האלוקים לעיני כל. וכך תושג המטרה: "וידעו מצרים כי אני ה'".
המפרשים2 מעלים שאלה פשוטה, המתעוררת בקריאת הפסוק: הרי לאחר שיטבעו בים, לא ייתכן מצב בו המצרים "יֵדעו את ה'". ואם כן, לאלו 'מצרים' התורה מתכוונת באמירה "וידעו מצרים"?
בירור הניצוצות
עַם ישראל הוא כוח משימה של הקדוש-ברוך-הוא בעולם. עלינו לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו בעמקי הקליפות, וכל עוד אנחנו בגלות, עלינו להילחם יום-יום אל מול הלא-טוב שנמצא בעולמנו, וגם כנגד היצר-הרע שבתוכנו. כל ניצחון של הצד הטוב, מגדיל את אור הקדושה במציאות הגשמית, ומקרב את הבריאה אל תכליתה - גילוי מלכותו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם.
מלחמת הטוב והרע, הגיעה לשיא בגאולת מצרים. הרע היה בתוקפו, ולכן היה צורך בשבירתו וביטולו. 'מצרים' ותרבותה, היוו את סמל המרידה בהוויה האלוקית, ולכן היה צורך ב"וידעו מצרים". ההגדרה 'ידיעה' משמשת לעיתים כדי לתאר 'שבירה'3, מה שבא לידי פועַל בעשרת המכות, והגיע לשיא בטביעת חיל פרעה בים-סוף.
גאולה בנחת
גאולת מצרים, היא מעין הגאולה העתידה, ככתוב: "כימי צאתך מארץ מצרים אַראנו נפלאות"4, אך הגאולה העתידה תהיה גאולה שלימה - ואחריה לא תבוא גלות נוספת.
לכן, הגאולה העתידה תהיה שונה מגאולת מצרים, בכך שכדי לפעול אותה לא יהיה צורך בפעולות השוברות את כוחות ה'קליפה' וכוחות הרע בעולם, כדוגמת עשרת המכות. אדרבה, הניצחון יתאפיין במנוחה, וכפי שנאמר5: "בשובה ונחת תיוושעון", עד שהכוחות השליליים יישאבו אל הטוב - מאליהם.