דרך ארוכה וקצרה

רק כדי לא לשוב בקלות?!

פרשת "בשלח" מספרת את תחילת המסע של עַם ישראל אל הארץ המובטחת. הפסוק הראשון בפרשה מתייחס לשאלה הפשוטה: מדוע הוביל הקדוש-ברוך-הוא את בני-ישראל דרך ים-סוף, המדבר וארץ אדום - מסלול עקיף ומסובך - ולא דרך ארץ פלשתים, הקצרה בהרבה?¹

לפי פרשני המקרא², התורה מסבירה את חסרון ההליכה "דרך ארץ פלשתים": ה' ידע שבמקרה של מלחמה, הנטייה של בני-ישראל תהיה לשוב למצרים, והדרך הקצרה תקל זאת. לכן בחר ה' בדרך הארוכה.

ואולם, הסבר זה קשה: הרי הקדוש-ברוך-הוא איננו מוגבל, ויכול להקשות את הדרך חזרה למצרים בשלל אמצעים. האם רק לשם כך נאלצו בני ישראל לסבול נדודים ארוכים במדבר?

יש שמחה ויש שמחה

תורת החסידות מציעה הסבר לשאלה זו, על-פי פנימיות העניינים.

שלמה המלך כותב בספר קהלת³: "זה לעומת זה עשה הא-לוהים". והכוונה היא⁴, שכנגד כל דרגה בעולם הקדושה, יש מושג מקביל בעולמות הטומאה והקליפה. מכל יכולת שטבע הקדוש-ברוך-הוא בתחום החיובי, השתלשלה יכולת דומה ב'סטרא אחרא' (הצד האחר, היפך הקדושה).

והדברים אמורים גם לגבי "דרך ארץ פלשתים". המילה 'מפולש' פירושה 'פרוץ ופתוח' (כמו 'מבוי המפולש', רחוב הפתוח משני צדדיו, ללא מחיצות). לכן בעולמות הקדושה, דרגה זו מסמלת שמחה של התגלות ופריצת המגבלות: שמחה ודבֵיקות בה' מתוך פתיחת הלב, בבחינת "בכל מאודך"⁵, בלי גבול. גם ב'קליפה' קיים הרעיון ה'פלשתי', והוא ההוללות והליצנות, כמאמר רז"ל: "ובמושב לֵצים⁶, אלו פלשתים"⁷; האדם מרחיב את פיו לדבר כל מה שליבו חפץ, ומתלוצץ בלי מעצור, בפריקת עול.

לא להתבסס על ה'פלשתים'

בכל יום ויום, אנחנו יוצאים מ'מצרים' בעבודת ה' האישית של כל אחד ואחת מאיתנו, ושואפים להתעלות ולהתקדם.

וכאן בא הפסוק הפותח את פרשתנו, ובו מסר עוצמתי: אל לנו לבסס את עבודתנו על מידת ה"פלשתים" - רגש השמחה פורץ הגבולות. אמנם כך נחוש התקדמות, אך במקרה של מלחמה מול היצר הרע ("בראותם מלחמה"), נתערער, וקצרה תהיה הדרך ל"ושבו מצרימה" - ויתור טוטאלי.

בחסידות מוסבר: "כי קרוב הוא" - אכן "דרך ארץ פלשתים", שמחה ללא גבול, היא דרך קרובה יותר להגיע למדרגות הנעלות של 'ארץ ישראל' (פנימיות התענוג והרצון), אך כשהאדם ייקלע ל"מלחמה", לא יוכל לעמוד בה ולהילחם ביצר הרע⁸. לכן, הדרך הנכונה היא לעבוד את ה' מתוך קבלת עול, ולהקדים את יראת ה' (ראשית עבודת ה' ועיקרה⁹) לשמחה, ומכך יגיע האדם לשמחה אמיתית ודבֵיקות בה'¹⁰.

כמו בני ישראל במדבר, נתעלה כל יום במסע חדש מחניה לחניה, ונבסס את דרכנו על יראת-שמים ודבֵיקות במטרה. או-אז תפרוץ מאיתנו גם שמחה ספונטנית בעבודת ה' - שמחה של מצוה.

1. אבן-עזרא. ↩

2. רש"י, הרמב"ן. ↩

3. פרק ז', פסוק י"ד. ↩

4. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ו'. ↩

5. דברים, פרק ו', פסוק ה'. ↩

6. תהילים, פרק א', פסוק א'. ↩

7. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ט, עמוד א'. ↩

8. ראה 'תורת חיים' (לאדמו"ר האמצעי), פרשת בשלח, דף קל"ו, ד'. שם, דף קל"ח, ב'. ↩

9. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"א. ↩

10. ראה 'תורה אור', פרשת בשלח, דף ס"א, ד', באריכות. ↩