לראות ולהאמין
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"
שמות, פרק י"ד, פסוק ל"א
ראו ואחר-כך האמינו?!
לאחר שבני-ישראל עברו את ים-סוף והתמקמו על החוף, סרו עמוד הענן ועמוד האש, שחצצו בינם לבין מחנה מצרים. פקודת ההסתערות ניתנה לחיל פרעה באשמורת הבוקר1 והצבא כולו דהר אל תוך הים החצוי לשניים. אך עד מהרה קלטו המצרים את טעותם המרה. המים שניצבו כחומה מצדדיהם, התנפצו עליהם בקול רעם גדול, והים סגר עליהם מכל כיוון.
בני ישראל הביטו במחזה בהשתאות. את התחושה שאחזה בהם, מתאר הפסוק באָמרו, שההיחשפות המלאה לעוצמה האלוקית האבסולוטית, גרמה לעם לירא מה', להאמין בו, ולהאמין בשליחו, הלא הוא משה רבינו.
בתורת החסידות2 נשאלת על כך השאלה:
ראִייה ואמונה הם דברים רחוקים זה מזה, אפילו סותרים. אמונה מתייחסת לדבר פחות מוחשי ויותר נסתר, אך כאשר אדם רואה בעיניו התרחשות מסוימת, לא שייך לומר כי הוא מאמין למה שראה, שהרי מבחינתו זוהי המציאות. ואם-כן, מה פשר הדברים שבני-ישראל האמינו בדבר שכבר ראו?
שתי דרגות שונות
כדי להבין זאת, יש לשים לב לפרט נוסף בפסוק זה - שם הוי"ה מוזכר בו שלוש פעמים. פעם אחת, ביחס לראיית העם. בפעם השנייה, בהקשר לתחושה שאחזה בעם כתגובה, ובפעם השלישית מוזכר שם הוי"ה כמושא לאמונת בני ישראל.
מוסבר על כך בתורת החסידות, כי יש שתי דרגות בשם הוי"ה. הדרגה התחתונה יותר, 'הוי"ה דלתתא', היא זו שמהווה את העולמות. לדרגה זו מתייחס האזכור הראשון של שם ה' בפסוק. ואילו בפעמים הבאות, נוכחת דרגה גבוהה יותר, 'הוי"ה דלעילא'. זהו שלב שקדם להתהוות העולמות בפועל, ורומז לרצון האלוקי הנעלם, שורש הרצון האלוקי לברוא עולמות.
נגיעה במה שלמעלה
אף-על-פי שבסדר ההנהגה האלוקית, שם הוי"ה הנעלה ביותר איננו מתגלה לנבראים, הדבר אירע ביציאת מצרים. גלות ישראל במצרים, שהייתה כרוכה בסבל בלתי נתפס ובעבודת פרך, היוותה הקדמה שכתשה וביטלה את הרע שבנשמות ישראל3, ובכך הכינה אותם לעוצמת הגילוי שבא לידי ביטוי בנס קריעת ים-סוף.
אם כן, זהו ההסבר לשאלה האמורה על הראייה והאמונה:
הראייה של בני ישראל את האלוקות בנס על הים, היא ראיית 'הוי"ה דלתתא', מה שאִפשר להם לקלוט את אפס קצהו של המושג שנעלה לאין-ערוך ממציאות בריאת העולמות - 'הוי"ה דלעילא' - כלפיו כמובן לא שייכת ראייה, אלא רק אמונה.
בעל התניא