התחשבות במשפחה

רוצח בשגגה חייב או זכאי?

בפרשתנו אנו לומדים על דין 'רוצח בשגגה'. בספר 'דברים' מפרטת התורה שני סוגים של רצח בשגגה. הראשון: "אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת, וְהוּא לֹא שׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם"¹. כלומר, שאנו יודעים שהרוצח לא שנא את הנרצח, וממילא אין לו אינטרס להרוג אותו במזיד. והשני: "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת"². כלומר, רוצח שהדרך שבה קרה הרצח מעידה עליו שלא עשה את הדבר בכוונה תחילה.

דינו של 'רוצח בשגגה' הוא שעליו לנוס לעיר מקלט, ולהמתין שם עד מות הכהן הגדול. אם קודם מותו של הכהן הגדול יצא הרוצח מעיר מקלטו, הרי שלקרובו של הנרצח שנקרא 'גואל הדם', תהיה הרשות להורגו.

דין זה איננו מבורר כל צורכו. הרי אם הרוצח הוא בן-מוות, מדוע הוא אינו מוּצָא להורג בידי בית-דין, ואם אינו חייב מיתה - מדוע מותר ל'גואל הדם' לפגוע בו?

מצד בית-הדין

ה'רוצח בשגגה' צריך לתת את הדין בפני שניים. הראשון הוא בית-הדין. בית-הדין אחראי על אכיפת דיני התורה בארץ. אדם שרצח אדם אחר, פרק מעליו עול תורה ומורא בית-דין, ולכן על בית-הדין להיפרע ממנו ולהוציאו להורג. אמנם אצלנו המקרה שונה. אין במעשהו של הרוצח כל פריקת עול, שהרי הוא חטא בלא כוונה ובבלי דעת, ולכן, מצד בית-הדין, הרוצח יצא זכאי בדין.

מצד משפחת הנרצח

הגורם השני שבפניו צריך לעמוד הרוצח, הוא משפחת הנרצח. את משפחת הנרצח, אין זה מעניין כיצד אירע הרצח. בן משפחתם האהוב נרצח, והם אבלים וכואבים, והגורם לרצח יושב ממש לפניהם. לכן כדי לשכך את חמתם של בני משפחת הנרצח, נדרש ה'רוצח בשגגה' לגלות לעיר המקלט מפני צערם.

ייתכן שהייתה רשלנות בהתנהלותו של הרוצח, והיא הסיבה שעוררה את כעסם של בני משפחת הנרצח³. אך גם אם לא נתרץ כך, נראה שהתורה מתחשבת בכעסם של בני משפחת הנרצח, ודורשת מהרוצח לא להסתובב בחופשיות ברחובות העיר, ובכך ללבות את חמתם.

בני העדה מצילים את הרוצח בבָרחו אל עיר המקלט - "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם"⁴. אמנם אם הרוצח יוצא מעיר המקלט, איש איננו מגן עליו - "וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה, וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ, וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ - אֵין לוֹ דָּם"⁵. יציאתו של הרוצח מעיר המקלט, מעידה על זלזול במשפחת הנרצח, ועל חוסר הבנה לחיסרון הגדול שהוא גרם. אם נצרף את הרצח שהוא ביצע, לזלזול בכבוד המשפחה, מובן מדוע מתירה התורה ל'גואל הדם' לפגוע בו.

יוצא, שמצד בית-הדין האדם זכאי, ועדיין ישנה רשות ביד 'גואל הדם' לפגוע בו.

1. ספר דברים, פרק י”ט, פסוק ד’. ↩

2. שם, פסוק ה’. ↩

3. האברבנאל אינו מזכיר רשלנות כלל, אמנם אפשר להבין שגוף המקרה מעיד על רשלנות, שהרי שגגה קלה יותר נחשבת בתורה כאונס, ורק על שגגה חמורה גולה הרוצח לעיר מקלט. ↩

4. פרק ל”ה, פסוק כ”ה. ↩

5. שם, פסוקים כ”ו - כ”ז. ↩