מסעיהם למוצאיהם

מה התועלת בכתיבת המסעות?

פסוקים רבים מקדישה התורה לתיאור מסעיהם של בני ישראל במדבר. וכבר תמהו הראשונים, איזו תועלת ואיזה לימוד יש בכתיבת כל המקומות הללו? מה גם שהם מוזכרים רק בשמותיהם, וכמעט לא מוזכר מה נעשה בהם לישראל.

שאלה נוספת: מדוע בפסוק ב' כותבת התורה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'", ולאחר מכן כופלת את הדברים: "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"?

תירוצי רש"י והרמב"ם

תירוץ אחד מביא רש"י על-פי דבריו של רבי משה הדרשן: "להודיע חסדיו של מקום [הקב"ה]. שאף-על-פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה, ולא הייתה להם מנוחה. שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתיים מסעות, הוצא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה… ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן, מהור ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות"¹.

למרות חומרת חטאם של ישראל בחטא המרגלים, ולמרות גזירת הנדודים שנגזרה עליהם, בפועל ריחם עליהם הקב"ה וגמל אתם חסד, ובמשך 38 שנים לא נסעו אלא עשרים מסעות בלבד.

הרמב"ם ב'מורה נבוכים'² מתרץ באופן שונה. אילו מאורעות המדבר היו נשארים בגדר סיפורים ומעשיות שאינם מעוגנים במקומות ספציפיים, הרי שעם הזמן יהיה אפשר בנקל למסמס אותם ולהטיל בהם דופי.

יטען הטוען: בני ישראל לא נדדו ממש במדבר, אלא בערבה הסמוכה ליישוב שאפשר לקרוא לה מדבר. אם כן, אין נס גדול כל-כך ביכולת לחיות במקום שכזה. לכן מזכירה התורה את המקומות בשמותיהם, שהם מקומות צחיחים ומסוכנים הנמצאים בלב המדבר. ומובן גודל נס הנדודים של עם שלם במדבר, וממילא אי-אפשר להטיל ספק באמיתתו.

רמז לגאולה העתידה

בנוסף לתירוצים האלו, יש להציע תירוץ שלישי. מסעות בני ישראל במדבר, רומזים ליציאה מהגלות בגאולה העתידה. כמאמר הנביא: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"³. גם בדרך לגאולה העתידה יעברו בני ישראל במדבר, אלא שזה לא יהיה מדבר במובן הפשוט אלא 'מדבר העמים'⁴. ישראל יגורשו מארצות הגויים בהן ישבו, ויטולטלו וינועו בין העמים בלי למצוא מנוח לכף רגלם. בדור גאולת מצרים, נִפרע הקב"ה מן החוטאים במהלך ארבעים שנות המדבר. כך גם בגאולה העתידה, במדבר העמים ייפרע הקב"ה מאותם משומדים שרצו להיטמע בגויים. בעל-כורחם ימלוך עליהם הקב"ה וישפוט אותם, למרות שניסו להמיר את דתם, שהרי הם מישראל.

כפי שבמדבר, פעם חיו ישראל בשפע וברווחה, ופעם בצרה ובמצוקה⁵, כך גם ב'מדבר העמים' חלקם יינצלו, וחלקם (המורדים והפושעים שבהם, בדומה למורדים בה' - בדור המדבר - שמתו במדבר ולא זכו להיכנס לארץ ישראל) לא יזכו לראות בגאולה העתידה.

זהו פירוש המילים "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" - כפי המסעות במדבר, כך יהיו גם האירועים שימצאו את עם ישראל בגאולה העתידה⁶.

1. במדבר, פרק ל”ג, פסוק א', ד”ה: “ואלה מסעי”. ↩

2. חלק שלישי, פרק נ’. ↩

3. מיכה, פרק ז’, פסוק ט”ו. ↩

4. כפי שכתוב בספר יחזקאל, פרק כ’, פסוקים ל”ד - ל”ה. ↩

5. בלשון האברבנאל: “פעם אחת במרה, ופעם במתקה”. ↩

6. לפי ההסבר הזה, האברבנאל מציע שני פירושים למילה “למוצאיהם” - 1. לאירועים שיקרו להם. 2. לצאצאיהם שיצאו מחלציהם. ↩