שמירה על שרשרת הדורות

למה נסמכה פרשת סוטה למניינים?

לאחר פרשת סוטה, מופיעה בפרשת השבוע פרשת נזיר. עם תחילתה של פרשת נזיר, רש"י מעלה את השאלה 'למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?' ומציע לה הסבר.

לפי זה, נשאלת השאלה: למה נסמכה פרשת 'סוטה' לכל הפרשיות שלפניה - מנייני בני ישראל, מנייני הלויים, סדר חניית הדגלים, ושאר הנושאים שהתורה עוסקת בהם בפרשת 'במדבר' ובפרשת 'נשא' עד פרשת 'סוטה'?

כדי להבין את הסיבה למיקום של פרשת 'סוטה' דווקא כאן, נביט מלמעלה על התמונה הכוללת של הפרשה, ובעצם של התורה כולה.

לשמור על חזקת הכשרות

בפרשיות 'במדבר' ו'נשא' נימנו כל בני ישראל, ויוחסו איש איש למשפחתו ולבית אביו. זוהי שרשרת חשובה מאין כמותה, לדעת מִנַיִין בא כל אדם, לאיזה שבט הוא שייך, מה היא נחלתו, והאם הוא ראוי לבוא בקהל ה'.

כדי לשמור על שרשרת האמונה הזו, וכדי שלא יקרה מצב של ספק לגבי ייחוסו של מאן דהוא, והאם הוא כשר או ממזר, אמרה התורה את פרשת הסוטה. בפרשה זו נאמרה הדרך כיצד לבדוק ולברר, באמצעות שתיית מי המרים המאררים, האם האשה טהורה או טמאה, וכך יהיו כל ישראל בחזקת כשרים.

לא למעול באֵמון

לתוכן הכללי של פרשת 'סוטה', יש מסר נוסף.

בתחילת הפרשה נאמר: "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל", ובהמשך: "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע"¹. לכאורה, היה מספיק לכתוב: "איש איש כי תשטה אשתו ושכב איש אותה שכבת זרע", מה מוסיפות המילים "ומעלה בו מעל"!?

מכאן, שהמעל איננו רק במעשה החטא של האשה, אלא עצם המחשבה של ה'סוטה' על אדם אחר מלבד בעלה, נחשב מעילה. עם נישואיהם, הבעל והאשה כרתו ביניהם ברית עולם, וכאשר האשה נותנת עיניה בגבר אחר, זו מעילה באֵמון שניתן לה.

יהי רצון שפרשת ה'סוטה' תעורר אותנו לחזק את טוהר הבתים והמשפחות שלנו.

1. במדבר, פרק ה’, פסוק י”ג. ↩