אבינו שבשמים – לעולם לא יעזוב אותנו

לאן כוונו הזעקות?

התורה מספרת כיצד בני ישראל נאנקו תחת עול השעבוד המצרי, והגזירות הקשות של פרעה. אחרי שנים רבות של עבדות, מלך מצרים מת, ובני ישראל שכורעים תחת עול הגלות והשעבוד, זעקו מרה - ושוועתם הגיעה עד כיסא הכבוד.

נשאלת השאלה: מדוע דווקא לאחר מותו של מלך מצרים התעוררו בני ישראל לזעוק על צרותיהם?

ועל תיאור הדברים בתורה, נשאלת השאלה: מה פשר הכפילות בכתוב - "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" ומיד לאחר מכן - "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים"¹?

בקשת רחמים מהמלך החדש

ההסבר לשאלות הללו, טמון בנבואה קשה מאוד בספר יחזקאל, המתארת את מצבם האמוני והרוחני של בני ישראל במצרים: "בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…. וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ…. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי…. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם"².

כלומר, מלבד השעבוד הפיזי בעבודת פרך, גם מצבם הרוחני של בני ישראל במצרים היה בכי-רע, והקשר שלהם לאבינו שבשמים לא קיבל ביטוי בולט. ואכן, זעקתם של בני ישראל מן העבודה הקשה, הייתה מכוונת לאוזניו של המלך החדש שקם למלוך במצרים, ובני ישראל זעקו והתחננו אליו שירחם עליהם וימעט את גזירותיו.

בזכות הברית הנצחית

ובכל זאת, שוועתם וצעקתם של בני ישראל, עלתה אל האלוקים.

וגם ההסבר לכך נמצא בהמשך של אותה נבואה בספר יחזקאל: "וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר"³.

אכן בני ישראל חָטְאוּ לה', והקדוש-ברוך-הוא חשב לשפוך את חמתו עליהם במצרים. ואולם, ה' זכר את בריתו שכרת עם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וגאל את בני ישראל ממצרים כדי שלא יתחלל שמו בגויים שיאמרו כי אין בכוחו להושיע את עמו. זהו אפוא פירוש המילים "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים" - למרות שהקב"ה ראה את בני ישראל ואת מעשיהם הרעים, הוא ריחם עליהם⁴ וגאל אותם ממצרים.

העיקרון הזה נכון גם לימֵינו. אנו מְצוּוִים לעשות את רצון ה' ולקיים את תורתו ומצוותיו, ואם, חס ושלום, נפר את בריתו - ניענש בחומרה. ואולם, גם מתוך עומק החטא, הקדוש-ברוך-הוא לעולם לא יעזוב אותנו, בזכות הברית שכרת עם אבותינו, וכדברי חכמינו, כי ה' אומר על בני ישראל - "בין כך ובין כך, אתם קרואים בנים"⁵.

1. שמות, פרק ב’, פסוק כ”ה. ↩

2. יחזקאל, פרק כ’, פסוקים ו’-ח’. ↩

3. שם, פסוקים ט’-י’. ↩

4. לפי זה, “וַיֵּדַע אלוקים” פירושו “וַיְרַחֵם אלוקים”, כשם שאדם היודע את חברו ואוהב אותו, מרחם עליו. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל”ו, עמוד א’. ↩