כשלון המזימות המרושעות
"וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים, וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים"
שמות, פרק א', פסוק כ"א
מי עשה למיילדות בתים?
"וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר, כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן"1 - לאחר שפרעה הִפנים כי הוא לא ישיג את מטרתו באמצעות המיילדות, הוא פונה לכל עמו ומנחית גזירה חריגה בחומרתה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". ונשאלת השאלה: הרי כל הגזירה הייתה כתוצאה מהחשש של פרעה מהריבוי של בני ישראל. אם כן, מדוע הוא מְצַוֶּה גם על המצרים להשליך את בניהם ליאור2?
שאלה נוספת: בפסוק כ' נאמר "וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים לַמְיַלְּדֹת" ומיד לאחר מכן, בפסוק כ"א, נאמר "וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים, וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים". ולכאורה, יש כאן כפילות מיותרת: מדוע התורה אומרת פעמיים שהקדוש-ברוך-הוא היטיב למיילדות?
סימון בתי המיילדות
ההסבר לכך הוא, שפסוק כ' אכן מדבר על השכר שהעניק הקדוש-ברוך-הוא למיילדות, אבל הפסוק הבא מדבר דווקא על פרעה.
שכן, המיילדות טענו לפני פרעה, שהמיילדות העבריות רגילות ללדת, ויולדות מהר ללא צורך בעזרה של מיילדות, ועד שהן, המיילדות, מגיעות - הלידה כבר מסתיימת. בעקבות דברים אלה של המיילדות, פרעה החליט לבנות להן בתים מיוחדים עם סימונים ברורים, כדי שהכל יֵדעו שכאן גרה מיילדת. וכך, במקרה של לידה, יהיה ניתן להגיע אל המיילדת במהירות על מנת לקרוא לה לבית היולדת, והיא תספיק להגיע די מוקדם כדי שתוכל להמית את הילד. ועל כך נאמר - "ויעש להם בתים".
"עצת ה' היא תקום"
לכאורה זהו פתרון טכני לטענת המיילדות, אבל בפסוק הבא נגלה את האכזריות שמאחורי הפתרון הזה.
ייתכן שפרעה האמין למיילדות שהן לא מספיקות להגיע לבתי היולדות לפני סיום הלידה, וייתכן שהוא חשד שהן מרחמות על הילדים. כך או כך, פרעה הגה רעיון אכזרי, איך לגרום למיילדות להרוג את היילודים. פרעה פנה לכל עמו ואמר להם: כאשר אתם שומעים דפיקות בדלת הבית של אחת המיילדות, לכו אחרי המיילדת אל היולדת העברייה. אִם העברייה תלד בן - הִרגו אותו, ואם היא תלד בת - הַשאירו אותה בחיים וקחו אותה לשפחה. ומפני שציוויו של פרעה - "ויצו פרעה לכל עמו" - היה בסמיכות לעניין המיילדות (וכמופיע בפסוקים שלפני כן), לכן אמר בלשון כללית "כל הבן הילוד", ולא פירש "היילוד מן העבריות", כי היה ידוע וברור שדווקא על בני ישראל נגזרה הגזירה.
"רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום"3. למרות המזימות האכזריות של פרעה, נולד משה רבינו, מושיעם של ישראל. ודווקא מתוך השעבוד, עולה שוועתם של בני ישראל אל האלוקים, ומביאה לַדבר שממנו פרעה חשש - "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן יִרְבֶּה… וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"4.
האברבנאל