מ'יחידי סגולה' ל'עם סגולה'

מה פשר הכפילות והקיצור?

בפרשת "ויגש"¹, התורה מפרטת את השמות של כל בני משפחת יעקב שירדו למצרים. למרבה הפלא, "שמות בני ישראל הבאים מצרימה", מוזכרים שוב בפתח פרשתנו.

ונשאלת השאלה, מדוע חזרה התורה שוב על שמותיהם של בני יעקב "הבאים מצרימה"?

בנוסף, בפרשת "ויגש" התורה מונה את שמותיהם של כל שבעים הנפשות היורדים מצרימה, ואילו כאן נימנו רק שנים-עשר בני יעקב. מה פשר השינוי?

המביאים את יעקב מצרימה

אם נדייק במילים, נגלה עוד הבדל בין פירוט השמות בפרשת "ויגש" לזה שבפרשתנו. בפרשת "ויגש" נאמר: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה"², ולאחר מכן מתחיל הפירוט. כאן, לעומת זאת, הוסיפה התורה עוד שתי מילים - "את יעקב".

המילה "את" מקדימה את המילה "יעקב", ללמד שהוא מושא המשפט. כלומר, הפעולה המדוברת במשפט נפעלה ביעקב. במילים אחרות, הרי זה כאילו נאמר "אלה שמות בני ישראל המביאים את יעקב מצרימה" - אלו האנשים שגרמו לבואו של יעקב למצרים. לכן מפרטת התורה אחר-כך רק את השמות של שנים-עשר השבטים, כי הם אלו ששכנעו את יעקב לרדת למצרים. מאחר שגם יוסף היה, כמובן, בין המשכנעים, מוסיפה התורה מיד לאחר מכן: "וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם".

'ספר היחידים' ו'ספר האומה'

ספר בראשית הוא 'ספר היחידים' או 'ספר יחס [ייחוס] האומה', בו מסופר כיצד נוצר עם ישראל, ומי היו אבותיו, ובספר זה עַם ישראל הוא כגרעין שממנו צומח הפרי³.

התורה מספרת, שלאדם וחוה נולדו קין והבל, ועוד בנים ובנות, אבל רק משֵׁת יצא עַם ישראל, ואילו צאצאיהם של השאר, הם כקליפות ביחס לפרי. בהמשך, מכל זרעו של שת, רק אנוֹש המשיך להיות האדם הנושא את הסגולה האלוקית, וכך היה גם בדורות הבאים דרך נֹח, שֵׁם, אברהם יצחק ויעקב, עד שנים-עשר השבטים שהם תכלית הזיקוק (הבירור) של המין האנושי, שמהם יצא עַם ישראל.

בספר בראשית, מפורטים גם הברכות והייעודים הנשגבים שייעד הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל, וכיצד האלוקים בורר למי הם מיועדים - ולמי לא⁴.

ואילו ספר שמות, הוא 'ספר האומה'. מכאן ואילך, לא מדובר רק על יחידי סגולה אלא על עם סגולה. בעוד שבספר בראשית למדנו מניין בא וצמח עַם ישראל, בספר שמות אנו לומדים על תהליך הולדתו מגלות מצרים, דרך השעבוד, עד גאולת מצרים.

המעבר בין שני הספרים, מתחיל בפסוק הפותח את חומש שמות: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ… וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד".

1. בראשית, פרק מ”ו. ↩

2. בראשית, פרק מ”ו, פסוק ח’. ↩

3. עפ”י ספר הכוזרי, מאמר ראשון, מ”ז (תרגום אבן שמואל). ↩

4. לא לישמעאל ולא לעשו. ↩