בעל התניאמסעות בהנהגה משותפת
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם, בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"
במדבר, פרק ל"ג, פסוק א'
מה תפקידו של אהרן?
מסעות בני ישראל התבצעו, כך מדגיש הפסוק, ביד משה ואהרן גם יחד. תפקידו של משה מובן. הוא מנהיגו של העם במסירות ובנאמנות רבה, והוא הרועה של צאן בני ישראל. וכדברי המדרש1 שהקדוש-ברוך-הוא אמר למשה שהוא נבחר לרעות את עמו, כי "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר-ודם, כך חייךָ אתה תרעה צאני ישראל".
אך מהו תפקידו של אהרן בהנהגת עַם ישראל במסעותיהם?
מוסבר על כך במפרשי התורה2 שאהרן מוזכר כאן יחד עם משה, מכיון שבכל פעם שבני ישראל היו יוצאים לעבר המסע הבא, אהרן, ככהן הגדול, היה תוקע בחצוצרות כדי להודיע לעם על כך. וכמו שכתוב: "עשה לך שתי חצוצרות כסף, מקשה תעשה אותם, והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות"3. ולכן הזכיר הכתוב את אהרן בעניין זה יחד עם משה.
שני שושבינים
לפי תורת הסוד, משה ואהרן הם 'שושבינים' בנישואין, כביכול, של הקדוש-ברוך-הוא וכנסת ישראל, שנמשלו לחתן וכלה. משה נקרא "שושבינא דמלכא" (שושבין של המלך, הוא החתן) ואילו אהרן נקרא "שושבינא דמטרוניתא"4 (שושבין של הגבירה, היא הכלה).
עיקר עבודתו של משה, הוא להמשיך את השכינה לבני ישראל מלמעלה למטה. לכן משה הוא האיש שקיבל את התורה שהיא חוכמתו ורצונו של הקדוש-ברוך-הוא, והוריד אותה למטה, אל בני ישראל. ואילו אהרן עסק בקירובם של ישראל אל הקדוש-ברוך-הוא מלמטה למעלה, וכמאמר המשנה במסכת אבות5: "הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כאשר בני ישראל עסקו בעבודת המסעות הרוחנית, שעניינה הוא היציאה מהקליפות והסטרא אחרא, הם היו זקוקים לשני סוגים של הנהגה. הראשון, הנהגתו של משה שיעניק להם כוחות מלמעלה. והשני, של אהרן שיעזור להם להתרומם אט אט ממצבם הקודם ולהתעלות6.
אהרן שבכל אחד
כאשר מתקדמים בעבודת ה', לא ניתן לסמוך רק על הכוחות הניתנים לכך מנשיא הדור, ולשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר. ההיפך הוא הנכון. בדיוק כשם שבמדבר, בני ישראל לא יכלו לסמוך רק על משה, ונזקקו גם לאהרן, כך כל אדם צריך למצוא בנפשו את הכוחות שיעזרו לו לרומם את עצמו מעלה מעלה בעבודת ה'.