לא רק לזכור, לעשות

העשייה לא מובנת מאליה?!

פרשת "שלח" מסתיימת בציווי על מצוַת הציצית. והתורה אומרת שכאשר אדם יביט בציצית, הוא יזכור את כל מצוות ה', ויעשה אותן. על כך נאמר בתלמוד¹, כי הסיבה לכך היא משום שבציצית ישנו חוט תכלת², והתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע יזכיר לאדם את כיסא הכבוד, שנאמר: "ויראו את אלוקי ישראל… וכעצם השמים לטוהר"³. לכן, על-ידי ההבטה בחוט התכלת שבציצית, יזכור האדם את הבורא וישמור לעשות את כל מצוותיו.

ונשאלת השאלה:

מדוע מוסיפה התורה אחרי "וזכרתם את כל מצוות ה'" גם את ההמשך - "ועשיתם אותם"?⁴ האם אין זה מובן מאליו, שאם האדם יזכור מה נדרש ממנו, הרי באופן טבעי הוא גם יעשה את המוטל עליו?

בין כתב לכתב

ההסבר לכך הוא, שבתורה יש, באופן כללי, שתי בחינות. בחינה אחת - כפי שהתורה ירדה למטה והתלבשה בענייני העולם הזה, וניתנת להבנה בשכלם של הנבראים. למעלה מזה - התורה כפי שהיא למעלה, בעצמותו ומהותו של הקדוש-ברוך-הוא, שם היא "חבוקה ודבוקה בך"⁵. ובבחינה זו, התורה היא למעלה מעלה מכל שייכות לנבראים ולהבנה שלהם.

שתי בחינות אלו בתורה, נמשלו בתורת החסידות לשני סוגים של כתיבה⁶. בדרך כלל, כותבים בדיו על גבי נייר (או קלף). בכתיבה שכזו, האותיות שעל הנייר, והנייר עצמו, הם שני דברים שונים. הדיו הוא החומר שממנו עשויות האותיות, והנייר הוא המשטח שעליו מתבצעת הכתיבה.

אך יש כתיבה מסוג אחר - כתיבה של חקיקה. בצורה הזו, האותיות הופכות לחלק בלתי נפרד ממשטח הכתיבה עצמו. למשל, כאשר חורטים וחוקקים אותיות באבן, האבן והאותיות אינן שני דברים נפרדים, אלא מציאות אחת ממש.

להתבטל ולקיים

התורה בהיותה למעלה, נמשלה לאות חקוקה, כיוון שהיא חלק בלתי נפרד מעצמוּת האלוקות. בתורה כפי שהשתלשלה וירדה, ישנם גם ציוויים שאינם מובנים כלל בשכל אנושי. הציוויים הללו באים ונובעים מהתורה כפי שהיא בעצמוּת האלוקות. זוהי בחינת 'אותיות החקיקה' שלשכל האנושי אין שום יכולת להבין אותה. ואילו מצוות התורה שכֵּן מובנות בשכל, אם כי גם הן בדרגה גבוהה ביותר, נמשלו ל'אותיות הכתיבה', שהן דבר נפרד מעצם הדבר שעליו הן כתובות.

אם כן, זוהי כוונת הכתוב שאומר כי תכלית כל מצוות ה', גם אלו המובנות בשכל אנושי, היא שהאדם יקיים אותן באופן של "ועשיתם אותם"; כלומר, באותה מידה של קבלת-עול וביטול בה הוא מקיים את המצוות שהוא לא מבין את טעמן. בכך האדם ממשיך את האור הנעלה מעצמותו יתברך, לא רק במצוות אלו שאינן מובנות כלל בשכל, אלא בכל המצוות כולן, ללא יוצא מן הכלל.

1. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ז, עמוד א'. ↩

2. יש לציין, כי בימינו, אין לנו תכלת, וישנו גם טעם לכך על-פי פנימיות התורה: "לפי שתכלת מוחין דאבא, ולָבן מוחין דאימא, לכן בזה הזמן אין תכלת, לפי שלגודל מעלתו שהוא מבחינת אבא, אי אפשר לֵירֵד בזמן הגלות" ('ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף מ"ה, ד'). - אדמור"י חב"ד התנגדו לצביעת הציציות בימינו בצבע המכונה "תכלת" כנהוג בחוגים מסוימים, וזאת מסיבות הלכתיות וקבליות. ראה: 'אגרות קודש - אדמו"ר מוהרש"ב", חלק א', עמוד שנ"א ואילך. 'אגרות קודש' (לרבי מליובאוויטש), חלק י"ז, עמוד רל"ב. ↩

3. שמות, פרק כ"ד, פסוק י'. ↩

4. ראה גם ב'ליקוטי תורה', פרשת שלח (דף מ"ג, ג'), הסבר לשתי הזכירות הנראות במבט ראשון ככפל: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" וגו' (במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט), ו"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותָי" וגו' (שם, פסוק מ'). עיין שם. ↩

5. נוסח תפילת "הושענות" ליום ג' של חג הסוכות. ↩

6. ראה בספר ויקרא, פרשת בחוקותי, בדרשה "נלך בדרכם". וראה 'ליקוטי תורה', פרשת בחוקותי, דף מ"ה, א'; דף מ"ה, ד' ואילך. שם, פרשת חוקת, דף נ"ו, א'. וראה גם 'אור התורה' (לאדמו"ר הצמח צדק), במדבר, כרך ג', פרשת חוקת, עמוד תשנ"ט-3. ↩