חילול הביטול

במה חטא המקושש?

כמעט לפני סיום הפרשה, מתואר אירוע יוצא-דופן שפקד את בני ישראל בזמן שהותם במדבר. התורה מספרת שבני ישראל מצאו איש שמקושש עצים ביום השבת. הם, ידעו שה'מחלל שבת במזיד' דינו מוות, אך לא ידעו באיזה אופן יש להמית אותו¹. עד לבירור עניינו, הוא היה במשמר, במאסר, עד שניתן פסק-הדין מאת ה', והאיש הוצא להורג בסקילה בעוון 'חילול שבת'.

כל דבר בתורה, אינו רק מעשה גשמי טכני, אלא דבר שיש לו מימד רוחני ופנימי. לפי זה, צריך להבין: מה היה חטאו הגדול של המקושש מההיבט הרוחני, שמשום כך הוא התחייב מיתה ונסקל?

'עץ החיים' ו'עץ הדעת'

נאמר בזוהר² שב"עצים", לשון רבים, יש רמז לשני העצים שהיו בגן-העדן - 'עץ החיים', ו'עץ הדעת'. במובן הרוחני, 'עץ הדעת' עליו נאמר שהוא "עץ הדעת טוב ורע"³, מסמל את עבודת הבירורים - הבירור של הטוב מתוך הרע - והעלאתו לקדושה. והדרגה שאליה מעלים את הטוב שהיה ב'עץ הדעת' נקראת "עץ החיים", שכן האלוקות והקדושה נקראות "חיים", בשונה מהסטרא אחרא והטומאה שנקראות "מוות".

ניצוצות הקדושה שהאדם מברר בששת ימי השבוע, במהלכם עליו להתעסק עם ענייני העולם, כפי שנאמר "ששת ימים תֵעשה מלאכה"⁴, מתעלים לקדושה ביום השבת, שהוא יום המנוחה מעבודת הבירורים. ביום השבת, כל הטוב שהאדם בירר מ"עץ הדעת טוב ורע", עולה לבחינת "עץ החיים" שהוא טוב גמור ומוחלט.

לעקור את הישות

לפי התלמוד⁵, האיסור לקושש עצים בשבת נחשב מלאכה, כי המקושש עוקר דבר מגידולו.

על-פי-זה יובן מה היה חטאו של המקושש מבחינה רוחנית⁶:

סדר העבודה הרגיל הוא, שהאדם מברר את הטוב שב'עץ הדעת', ומעלהו לבחינת 'עץ החיים' ביום השבת. ואילו ה"מקושש" ליקט עצים ביום השבת ו"עקר דבר מגידולו". כלומר, במקום לגרום לחלק הטוב שב'עץ הדעת' לעלות לקדושה ולהתבטל ממציאותו, הוא הפך את צורת הגידול של העץ בניגוד לכוונה האלוקית בעבודת הבירורים, וגרם לחלק הטוב שב'עץ הדעת' להיות מורגש וניכר בפני עצמו, כדבר נפרד, ולא לעלות לקדושה ולהתבטל במקורו העליון המחיה ומהווה אותו. ואת כל זאת עשה המקושש ביום השבת, היום שבו ניצוצות הטוב שהתבררו במשך השבוע, עולים ומתבטלים בפני שורשם ומקורם. ומכאן החומרה שבמעשה המקושש.

1. רש"י ורשב"ם לבמדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ד. ↩

2. חלק ג', תחילת פרשת שלח, דף קנ"ז, עמוד א'. ↩

3. בראשית, פרק ב', פסוק י"ז. ↩

4. שמות, פרק ל"ה, פסוק ב'. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ז, עמוד ב'. ↩

6. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף מ"ג, א'. ↩